ארכיון חודשי: אוגוסט 2012

מזל טוב – נולד לי עוד נכד

מזל טוב, נולד לי נכד שני  – איזה אושר!

מעבר לאושר הגדול של נכד שני, ההקלה העצומה שבתי כבר ילדה, והכל עבר בשלום – בלתי ניתנת לתיאור.

הלידה הראשונה היתה קשה, וההתאוששות ממנה לקחה זמן רב – והשאירה טראומה לא קטנה אצלה וגם אצלנו.

ביום ראשון כאשר היא התקשרה לספר שירדו לה המים והם בדרך ליולדות – המתח הגיע לשיא.

לא יכלנו להיות שם איתה כי תפקידנו היה לטפל בקטנצ'יק (שעכשיו הוא עדיין קטנצ'יק אבל הוא הגדול…) כי עדיין לא היה גן

אז נסענו אליהם ושחררנו את הסבתא השנייה ששמרה עליו והיתה חייבת לרוץ לעבודה, לקחנו אותו הביתה ועשינו לו יום כיף,

ממש קיטנה אצל סבא וסבתא.

הוא היה בעננים, ממש נהנה – וכל אותה העת בזמן שנהננו ממנו והעסקנו אותו במשחקים ושירים וטיול ואוכל וכמובן שנת צהריים…

כל אותה העת דאגנו לתינוקת הגדולה שלנו, שנמצאת עכשיו בחדר לידה עם בעלה ומי יודע מה עובר עליה

לאחר שלא שמענו מהם כבר כמה שעות, מסררתי לחתן שלי לשאול מה קורה – ותוך דקה הוא התקשר לבשר שנולד תינוק בריא ושלם בדיוק 5 דקות

קודם לכן! איזה עיתוי!

היינו המומים, מאושרים, וכאמור חשנו הקלה עצומה – כי התברר שהפעם היתה זו חוויה מתקנת, הצוות הרפואי היה מעולה, הלידה התקדמה בקצב טוב ועברה חלק לגמרי, בלי התערבות של זירור, ואקום וכל שאר הסיבוכים שהיו בפעם הראשונה.

מאז כמובן הייתי איתה יום יום, בבית היולדות ואחר כך במלונית, ובבית כאשר השתחררה – ועזרתי עם הקטנטנים – הגדול כבר חזר לגן אז הכל יותר פשוט עכשיו.

קשה לתאר איך כבר התאהבתי בפצפון החדש – ואיך הפצפון הגדול מקבל אותו, בהיסוס, עם הרבה שאלות – אבל מקבל, כמו שזה – תהליך טבעי שעובר על כל משפחה.

ההרגשה מדהימה  – להיות סבתא לשניים. מדהימה.

היום לקחתי לי "חופש" מהנכדים – ועשיתי דברים בבית. ישנתי בצהריים, ראיתי טלוויזיה, עבדתי קצת על האתר (אינטרנט) של בעלי – בו הוא ביקש את עזרתי – וכמה שזה עשה לי טוב, המנוחה הזו – אני מתגעגעת לקטנטנים.

מחר אקפוץ לראות אותם, אבל בלי לטפל בהם או משהו כזה – רק לבקר. הם נהנים מהמשפחתיות שלהם, אבא, אמא ושני ילדים. זה עושה אותי כל כך מאושרת, שלא ניתן לתאר זאת במלים.

מזל טוב להם, לנו – לכל המשפחה.

 

החופש! החופש! אוי הגב! הגב!

הפסקתי לעבוד, אני חופשיה – האמנם?

עיתותי בידי – האמנם?

טוב אז לא לגמרי, והאמת שזה מה שתכננתי.

להיות לרשותה של בתי, לפחות בתקופה הקרובה – היא בחודש התשיעי להריונה

הנכד שלי בחופשה מהגן

הם קנו דירה וכעת נמצאים במרוץ לתכנן את השיפוץ בדירתם החדשה …..וכל זאת לפני שהיא יולדת

כן, בהחלט תכננתי להיות כאן עבורם והשבוע, לפחות, הגב שלי מרגיש את זה היטב

לא להתלונן – זה מה שרציתי, זה מה שתכננתי

והאמת שהקטנצ'יק הוא מתוק אמיתי ומת עלי – כך שיש הרבה נחת

אני סתם מפונקת

זה טוב לי דווקא שלא נפער לי פתאם בור עצום של חופש, בו הייתי צריכה לחפש מה לעזאזל בא לי לעשות כל יום

אז נכון – הייתי פוצחת בהתעמלות כל בקר, בקאנטרי או על חוף הים 

או שלא

הייתי מתמידה עם הבלוג הזה ואולי כבר נרשמת לכתיבה יצירתית או אסטרולוגיה למתקדמים….ממילא עכשיו קיץ ועוד מעט חגים

ולא יהיו חוגים עד אוקטובר

אז די להתפנק – אני עושה את מה שתכננתי לעשות

את מה שרציתי לעשות

את מה שהתנדבתי לעשות

וכל זאת בלי לקום בחמש בבקר לעבודה 

אז כן – אני חופשיה!!

 

היום האחרון בעבודה

הגיע היום האחרון בעבודה

קצת מתרגשת, קצת הרבה

עוד מעט אלך להביא את הכיבוד , והחבר'ה פה יעזרו לי לסדר את חדר הישיבות הגדול ולהכין את מסיבת הפרידה

עוד מעט נקריא את הנאומים שהכנו מבעוד מועד – בתקווה שלא אתחיל לדמוע כמו שבדרך כלל במעמד כזה

עוד מעט ננשנש ונשתה לחיים – ואז אארוז את שארית החפצים שלי מפה

אחתים את כל המנהלים על "טופס הטיולים" – ואצא הביתה

סוף של תקופה – תקופה לא קצרה

לא מתחרטת לרגע

רואה לאיזה כיוון המקום הזה מתקדם ושמחה שאני כבר לא אהיה חלק מזה

היום האחרון בעבודה

למה אני עדיין מתעצבנת!?

למה אני עדיין מתעצבנת!?

בעוד יומיים אני מסיימת את העבודה במקום הזה

כבר לא צריך להיות לי אכפת מהשטויות שעושים

מההחלטות שמקבלים

מההתייחסות החפיפניקית של אנשים שטרחתי כל כך לחנך – ולזמן מה נראה שאף הצלחתי –

וברגע שהם קצת מאוכזבים ממשהו, הם שמים ז… על העבודה

כבר לא צריך להיות לי אכפת משיפורים שיוכנסו

מנהלים שיעודכנו

מטעויות שתימנענה

כבר לא צריך להיות לי אכפת משום דבר

אני עוזבת בסוף השבוע

אז למה בכל זאת אני עדיין מתעצבנת?????

עוד 4 ימי עבודה…

זהו! נגמר השבוע האחרון שלפני השבוע האחרון של העבודה

ולדעתי כבר סיימתי עם החפיפות – למרות שאין סוף לדברים שאני עוד יכולה להעביר וללמד 

גם במשרד כבר מתחילים להסתכל עלי אחרת, לדבר אלי אחרת – כבר מריחים בעצמם את הסוף

אין לי מחליף/ה – וזה ממש חבל, אבל אין מה לי לעשות בנידון

העובדת שלי (שבהריון) הוציאה אישור רפואי מיוחד שמגביל את שעות העבודה שלה

וגם ככה היא באה כמעט יום כן יום לא

העובד הנוסף, עובד חוץ, שהיה מועמד מצוין להחליף אותי והחליט שלא להיקלט כעובד של החברה

נמצא על זמן שאול מכל הכיוונים – גם החברה שלו עלולה בכל רגע להחליט להציב אותו אצל לקוח אחר

וגם החברה שלי מתיימרת להפסיק בשלב כלשהו עם עובדי החוץ

כרגע ההגיון אומר שישאירו אותו, ואף יגדילו לו את המשרה – כי אני לא אהיה כבר , והיא נותנת הספק של 50% בקושי

אבל הפסקתי מזמן לחפש הגיון בחברה שלי, ולכן – בין השאר – אני עוזבת.

 

עכשיו אני עדיין לא מתכננת את ההמשך, כי אני עדיין כאן בפנים – אבל אני כבר מרגישה קצת מחוץ לעסק

וזו הרגשה טובה

טובה מאד

 

אז זהו – עוד שבוע קלנדרי ואני ציפור דרור

סופשבוע נהדר שיהיה לי

🙂

לא להתעצבן – החופש כבר נראה באופק

זה המוטו בימים אלה.

לא להתעצבן – לא להתעצבן – לא להתעצבן

החופש כבר במרחק נגיעה – עוד 7 ימי עבודה נטו וזהו

לא להתעצבן – לא רק בעבודה, גם בבית

להיות "קול", לקחת בסבבה…..עד כמה שאפשר

אתמול היה לי תור לעיסוי  – יש לי חברה מסאז'יסטית ואני משתדלת ללכת לטיפול כל שבוע-שבועיים

בשבוע שעבר ויתרתי על הטיפול, כי הייתי צריכה לשמור על הנכד בזמן שבתי, חתני ובעלי עסקו במשא ומתן על רכישת

הדירה לזוג הצעיר.

לקחתי אותו לבריכה, ונהנינו מאד יחד, והעסקה שלהם גם כן היתה מוצלחת – הדירה תירכש (בעזרתנו הנדיבה פלוס משכנתא שמנה) והחוזה

ייחתם כנראה עוד השבוע.

השבוע לא ויתרתי על העיסוי, ולפני הטיפול עוד הספקתי גם לעבור בבריכה ולשחות כמה בריכות

לא שחיתי כבר הרבה שנים, מאז הבעיות באזניים – אני בעיקר מתעמלת בחדר כושר, או (במזג אוויר סביר) עושה הליכות או רכיבה באופניים

היה כיף גדול לשחות שוב, למרות שלא קל בכלל – כנראה אין קשר בין הכושר בהליכות וחדר כושר לבין כושר בשחייה

בסופו של יום חזרתי הביתה עייפה אך מרוצה

אני מצפה לימים כאלה, שכבר מהבקר אוכל להתעמל, להתקלח – ולהתפנות לעיסוקים שונים ככל שיעלה על רוחי

ובינתיים – לא להתעצבן, לא להתעצבן , לא להתעצבן

כולם עובדים ואצלי עדיין סופשבוע…

בשנים האחרונות הוספתי לי את יום א' לסוף השבוע – כאשר הורדתי את המשרה שלי ל-4 ימי עבודה בשבוע – וגם בתקופות הקשות והלחוצות ביותר בעבודה, סוף השבוע הארוך הקבוע הזה שמר לי על השפיות.

היום, שבועיים לפני פרישה מוחלטת מהעבודה, יותר מתמיד אני מעריכה את את הכיף הזה, ההקלה הזו – שיום ראשון בבקר, כולם קמים לעבודה , ובעלי ואני מתעוררים מאוחר בסבבה שלנו, שותים את כוס הקפה בנחת, ועושים מה שמתחשק לנו ביום הזה.

בדרך כלל יש סידורים, אבל גם טיול או סרט או סתם ארוחת בקר או צהריים במסעדה…. 

בעלי עובד בסופשבוע, כך שבשבילו זה באמת יום החופשה השבועית היחיד, ובעיקר זה היום שלנו. "יום הורים" קראנו לזה כאשר התחלנו את המנהג, וממשיכים את המסורת עד היום.

כיון שבעלי ממשיך לעבוד, גם כאשר אני פורשת, אני מניחה שנמשיך את המסורת הזו גם הלאה.

שבוע טוב לי 🙂

השבוע נגמר….עוד שבועיים לסיום

יום חמישי הגיע, שעת בין הערביים, שבוע העבודה מאחורי ולפני סוף השבוע הארוך

כשאשוב למשרד ביום שני, יוותרו לי פחות משבועיים לעבוד.. איזה כיף!

הדבר הראשון שעשיתי כאשר הגעתי הביתה היום היה ללכת לישון – ישנתי יותר משעה.

העייפות הזו שמשתלטת עלי אינה בלתי מוסברת – החום הגדול, הלחץ להספיק לחפוף את כל החומר לכל האנשים

בעבודה…

אבל בכל זאת אני דואגת שמא עוד משהו מסתתר מאחוריה.

אחד מ"רמזורי האזהרה" שלי לדכדוך ודיכאון זו שינה מרובה. אני מאד מקווה שאני לא לוקה באף אחד מאלה, באופן סמוי

ובלי לספר זאת לעצמי.

אוכל לדעת זאת טוב יותר רק לאחר שתקופת העבודה תהיה מאחורי וזמני יהיה לגמרי בידי.

טוב, כמעט לגמרי בידי. בכל זאת מטלות ה"סבתא"ות בדרך כלל "נוחתות", לא תמיד יזומות על ידי. אבל זה בסדר, זה חלק מהעניין.

זו אחת הסיבות (לא היחידה) שהחלטתי לפרוש מן העבודה דווקא במועד זה.

 

עכשיו אני כבר אחרי הסייסטה, המקלחת, מכונת כביסה אחת וספל קפה הפוך ….קוראת וכותבת מיילים, פייסבוק, ג'ני וכמובן את הבלוג הזה…

ונראה לי שהשלב הבא הוא….ארוחת ערב.

אז סופשבוע נעים שיהיה לי

 

חפיפות בעבודה ועייפות גדולה בבית

אז הימים האלה מתאפיינים בעייפות גדולה – ייתכן שבגלל החום הכבד בחוץ – וכאשר אני מגיעה הביתה מהעבודה, אני קודם כל נוחתת על המיטה לסייסטה קצרה (או ארוכה) לפני שאני מסוגלת להמשיך את פעילויות היום.

בעבודה אני כבר כמעט לא מתעסקת בשוטף, ובוודאי לא בפרוייקטים חדשים – ומבצעת המון חפיפות (העברת מידע וידע לאלו שיישארו כאן כשאעזוב).

למרות שהגשתי התפטרותי לפני חודש וחצי (הייתי "נחמדה" ונתתי הודעה של חודשיים מראש, במקום חודש מראש כנדרש) עדיין לא מצאו לי מחליף/ה (ולא ראיתי מאמצי על למצוא לי מחליף/ה) – אז את ה"חפיפה" אני עושה לאנשי הצוות שלי, למנהלת שלי , ואפילו (בחלקה) ללקוחות שלי.

העיקר שיהיה לפחות מישהו (אחד או יותר) שיודע את כל מה שאני יודעת – או לפחות שיודע היכן למצוא את כל מה שאני תיעדתי.

לאורך כל השנים אני מתעדת, כך שזו לא צריכה להיות בעייה.

ובימים האחרונים אני גם עוברת על הכל ומעדכנת היכן שצריך.

אז בסך הכל אני אמורה לעזוב בלב שקט…….

 

אני עוזבת את מקום העבודה אבל עם חלק מן האנשים אני ארצה לשמור על קשר.

נוצרו כאן חברויות אמת, וחשוב לי להמשיך לטפח אותן – אבל כמובן ימים יגידו.

 

בבית אני בינתיים ב"mode" של המתנה. מנוחה. טלוויזיה, ספר ולפעמים ספורט.

עדיין לא חופשיה.

עדיין לא פנויה לפצוח בפעילויות חדשות.

עדיין לא מסוגלת לחשוב מה באמת בא לי לעשות בשלב הבא.

מקווה שזה יגיע, ובקרוב.

אתן לזה כמה חודשים – ואם זה לא יקרה אתחיל לדאוג.

בינתיים כבר סופרת את הימים…..עוד שבועיים ויום עד לסיום העבודה….