ארכיון חודשי: נובמבר 2014

דברים שעדיין מקפיצים אותי….

 

מול T: 

כשהוא מסמס לי בזמן הלימודים "איפה תעודת הזהות שלי?" כאשר הוא זה שהשאיר אותה במגירה במקום להסתובב איתה בתיק שלו….וכאשר אני רואה את זה בהפסקה ועונה לו שזה במגירה הוא עונה "לא מצאתי". 

התחושה שמתעוררת בי: כאילו הוא אומר לי "זו אחריות שלך לדעת איפה הדברים שלי" או "את אשמה שאני לא מוצא"

 

כשהוא מכין בצק לפיצה ומחליט להתסיס את השמרים דווקא בקנקן הנירוסטה הקטן שבו אנחנו משתמשים למילוי מים (מזוקקים ללא אבנית) במכונת הקפה. 

התחושה שמתעוררת בי: "למה דווקא בכלי הזה, אין כלים לבישול במטבח שלנו? "

 

כשהוא מנקה משטח מלוכלך (או את הידיים המלוכלכות שלו) ישירות במגבת מטבח במקום עם סמרטוט לח או סקוטש קודם. 

התחושה שמתעוררת: "מגבת אמורה לנגב משהו נקי אחרי שהוא נשטף" וברור שמייד אחרי כן אני שמה אותה בכביסה. אין מצב שנמשיך להשתמש בה במטבח אחרי דבר כזה. (רמז: יש לי מגירה שלמה מלאה רק במגבות מטבח קריצה)

 

מול כל העולם: 

 

כשאני באה לפתוח את המקרר ומגלה שהידיות או משטח הדלת דביק או מלוכלך .

התחושה שעולה בי: " אי אפשר לנקות את הידיים לפני שפותחים את המקרר או לפחות לקחת מגבת/סמרטוט ולפתוח כך שיישאר נקי?" 

דרך אגב זה קורה בעיקר עם המקרר אבל תופס לגבי כל ידית של כל ארון/מגירה במטבח או בכל מקום אחר. 

(רמז: אצלי בבית ההורים פתחו ארונות מטבח עם מגבת ועל ידית המקרר היתה מגבת במיוחד בשביל זה…..בכל שירותים היתה מגבת מיוחד לניגוב הברזים והכיור אחרי הרחיצה, וגם אצלי בבית היום יש מגבת כזאת אבל רק אני משתמשת בה ולא מעירה על זה לאף אחד אחר) 

 

כשאני קובעת משהו עם חברה או בת דודה, ופתאום עוד חברה או בת דודה (או הבת שלי אפילו) מודיעה שהיא מצטרפת. 

התחושה שעולה בי: "נדחפת לזמן האיכות שלי". זה לא רציונלי. ביחוד אם זאת הבת שלי. אבל גם בכלל. זה כיף בשלישיות או רביעיות. אבל בכל זאת זאת התגובה המיידית הרגשית האוטומטית. 

 

בטח יש עוד אבל זה מה שעלה לי כרגע. אלה מנגנונים אוטומטיים שעדיין מנהלים אותי, אני כבר מכירה אותם אבל  עדיין לא טיפלתי בהם.

לפחות אני מכירה אותם

ולפחות אני לא עושה איתם כלום (לא מתפרצת על אנשים).

אמנם אמרתי ל-T כמה פעמים לגבי המגבת אבל זה לא עזר והפסקתי להעיר;

מעולם לא אמרתי כלום כאשר חברה או בת דודה או הבת שלי הצטרפה לבילוי משותף שתכננתי אלא אם שאלו אותי במפורש אם אני מוכנה או אם זה מפריע לי. לא זוכרת מי זאת היתה אבל מישהי שאלה אותי אם אכפת לי שהיא תצרף עוד מישהי למפגש שלנו ואמרתי שאני רוצה זמן איכות איתה לבד. אבל רק כי היא שאלה קודם…..

 

בקיצור – עוד יש הרבה על מה לעבוד.  

 

עריכה מאוחרת: טליק הזכיר לי גם עוד משהו שמקפיץ אותי לגבי מגבות / מטלית המטבח: כאשר משתמשים בזה לנקות משהו שנשפך על הרצפה לשון

התחושה שעולה בי: "נראה לך שאחרי שזה היה על הרצפה מתאים עוד להשתמש בזה עבור השיש, הכלים, הידיים….?????!!!!!"

וברור שמייד אני זורקת את זה לכביסה ומוציאה מהמלאי הגדול שיש לי במגירה מטלית או מגבת חדשה….

אבוי לי, צריכה לקנות שמלה לחתונה של בני

אי אפשר לדחות יותר. כל הזמן אמרתי לעצמי שאני מחכה ש….


מזג האוויר ישתנה…


התאריך יתקרב…


אולי ארד קילו שניים במשקל….


אז ירדתי שני קילו ועליתי אותם בחזרה …התאריך מתקרב (חמישה בינואר) ומזג האוויר מתחלף כל הזמן


ועדיין אין לי בגד לחתונה של בני


ואין ברירה. צריכה "להתלבש" על זה.


ולא יודעת אם צריך להזכיר כאן אבל אני שונאת, ממש שונאת, לקנות בגדים.


שונאת לראות על הקולב ולא לדעת אם זה בכלל מוצא חן בעיני


שונאת לראות על הקולב ולא לדעת בכלל מה הקשר בין זה לבין איך שזה ייראה עלי.


שונאת לקנות ולקחת הביתה ולגלות שזה בכלל לא כמו שהיה נדמה לי כשמדדתי בחנות מול הראי


עם מוכרת או שתיים שמתפעלות (איך לא?) ואולי חברה (או גיסה, במקרה זה) שמחמיאה….


שונאת


ודווקא לחתונה של בתי הלכתי באמת עם גיסתי (אשתו של אחי – עליה אני סומכת) ובחנות הראשונה שביקרנו (בדיזנגוף)


מצאנו משהו שהיה גם יפה, גם נוח (חשוב כל כך, שיהיה לי נוח!) וגם נראה עלי טוב. באמת נראה עלי טוב.


אז אני דווקא אמורה להיות אופטימית בקטע הזה. אבל אני ממש לא. 


קבענו סוף סוף ליום ששי הקרוב – גם עם גיסתי המתוקה וגם עם בתי היקרה (שצריכה בעצמה לקנות בגד לארוע) ונראה מה יהיה….


 


בינתיים השבוע באימון שלי (עם המאמן שלי) התחלתי לדבר על חברה שאני דואגת לה מאד….ומתוך התחושות (ממש התביישתי) הגעתי לדימוי הגוף שלי, לבעיית המשקל שלי, לסוגיית הדיאטה….


מה עניין שמיטה להר סיני? אבל תחושות הגוף הן תחושות הגוף, וכמו שהמשטרה הולכת לפי ההוכחות בלי לדעת לאן הן יובילו כך גם באימון צריך לסמוך על תחושות הגוף. 


וברור שהכל בראש (כן, אבל גם בגוף) – כי גם כשהייתי 20 ק"ג פחות מהיום הרגשתי אותו הדבר. 


ולא באמת הצלחתי לפרק את התחושה מתוך ההתייחסות לגוף שלי. היו שם איזה 1000 שלטי "אין כניסה" "אסור לגעת" ולא יכלתי להיכנס לזה בכלל. ונאלצנו לפרק את התחושה דרך הדאגה לחברה…..לא יודעת מה התפרק שם – ימים יגידו.


ובעיקר מחכה (בלי הרבה חדווה) ליום ששי….


 

חוזקות

בשיטות האימון הקלאסיות, מתייחסים ל"חוזקות" של של האנשים, לעומת "תחומי ההתפתחות" שלהם.

ב"חוזקות" מתכוונים בדרך כלל כמובן לדברים שאני טובה בהם.

ב"מילוג" המילון החופשי העברי ברשת מפרשים חוזקה כ"תכונה שפרט מצטיין בה או טוב בה יותר מבאחרות, להבדיל מחולשה"

 

כאשר מבקשים לפרט "תחומי התפתחות" מתכוונים בדרך כלל לדברים שבהם הייתי רוצה להיות יותר טובה ממה שאני עכשיו. 

באימון הראשון שעברתי, בשנת 2005, כאשר נטלי בן דוד עדיין לא פיתחה את שיטת סאטיה* והאימון עדיין היה אונטולוגי בלבד, התבקשתי לציין את החוזקות שלי. 

אחת מהן היתה יכולת ההסתגלות שלי. הסתגלות לכל מצב. להתאים את עצמי. לזרום. 

עוד אחת היתה ריצוי. 

 

מאז שנטלי פיתחה את סאטיה (ב-2008 אם אני לא טועה) התברר לה שהחוזקות שלנו הם בעצם מנגנוני השרדות והגנה, שפתחנו במהלך ילדותנו ונערותנו. חוזקות אלה משרתות אותנו באותו רגע, באותה תקופה – ומצילות אותנו פעמים רבות. אבל הן הופכות לדפוסי התנהגות, להרגלים, למנגנונים אוטומטיים – שמופעלים בסיטואציות שמזכירות (לגוף שלנו) את הסיטואציה ההיא המקורית (שלעיתים שכחנו כבר) …

הבעייה היא כאשר החוזקה פועלת נגדנו. לא משרתת אותנו. מגבילה אותנו. הייתי רגילה להסתגל, להתאים את עצמי – כי זה מה שעזר לי לשרוד מצבים של שינוי קיצוני בחיים, למשל. אבל המשכתי להפעיל את זה (או זה הפעיל אותי יותר נכון) בכל מצב. ואבדתי בעצם את יכולה לבחור באופן חופשי, מתי להתאים את עצמי, להסתגל, ומתי לעמוד על שלי. להתעקש על מה שאני רוצה. או על איך שאני רוצה שהדברים יהיו.

במצבים מסוימים הגעתי לכך שלא ידעתי בכלל איך אני רוצה שהדברים יהיו. לפעמים ידעתי איך אני לא רוצה שהם יהיו. 

 

מאז שהתחלתי להתאמן וגם ללמוד, התחלתי להכיר טוב יותר את עצמי, את החוזקות שלי, את הדפוסים שלי. התחלתי ךהתקרב אל עצמי ולהתחבר למגנונים שמפעילים אותי אוטומטית, ולשחרר חלק מהם.

פתאם אני שמה לב שאני כבר לא כל כך מתאימה את עצמי.

לא ממהרת להסתגל.

יש לי יותר חופש להחליט מתי לזרום עם סיטואציה ומתי לא.

אני גם לא מרצה. בחיי הפרטיים אני בכלל לא מרצה, לדעתי. או כמעט ולא.

כמאמנת מתחילה נדמה לי שאני עדיין נאחזת במנגנון הריצוי – ומתאמנת לשחרר את זה בכל פעם יותר. 

 

זה לא פשוט להתבונן על עצמך ולהבין שמשהו שהחשבת עד עכשיו כחוזק, מתברר כמגביל. 

ועוד פחות פשוט לתת לזה להשתחרר….להתפוגג….לפנות מקום לחופש, לאפשרויות חדשות. 

מה החוזקות שלכם? 

 

 

ציניות

בדרך כלל אני לא צינית.

לפעמים, במצבים מסוימים, אולי.

אבל תכל'ס – אותה ילדה שהייתי שבכתה "אני לא מבינה בדיחות" כאשר ירדו עלי (בדרך כלל חברים של ההורים) 

עדיין קיימת בתוכי

אז אני כבר כן מבינה בדיחות, אבל אני לא נוהגת להתבדח על חשבון אחרים 

ולמרות שאני מקבלת בחיוך ירידות והתבדחות על חשבוני, בפנים זה לא באמת עושה לי טוב

אני לא בנויה לזה

 

ואיכשהו (באסוציאציה חופשית) זה מתקשר לי לשנינות.

או לרצון להיות שנונים. 

משום מה יש הרבה אנשים שדרכם להתבטא בשנינות היא דרך הציניות. הסארקזם. ויחד עם זה באות הירידות על אחרים.

אולי בגלל המבנה של האופי שלי, אני לא מתחברת לזה. 

זו נראית לי דרך שמבזבזת המון אנרגיה – להיות שנון כל הזמן.

זו נראית לי דרך שמתאמצת להסתיר בעצם את מה שהם חושבים או מרגישים.

זה כנראה מנגנון הגנה.

 

זה קשור להומור? לא נראה לי. יש לי חוש הומור, אבל כנראה שיש לו גבולות. או שזה לא באמת הומור.

הסתכבתי. מפסיקה לכתוב עכשיו.

למה מתכוונים כשמדברים על תחרות במשק – מהצד של הצרכן הפרטי

יש לנו נטייה להאשים את הממשלה ואת הטייקונים ביוקר המחייה, וזה נכון. זה לגמרי נכון.

אבל אמר מי שאמר (וצדק לדעתי) שגם עלינו, הצרכנים הבודדים, חלה אחריות לעודד את התחרות, ובכך להביא בסופו של דבר

להורדת מחירים.

הנה דוגמא קטנה מאד, דוגמא משלי, אחת מני מרבות.

לפני שנים רבות מאד (תחילת שנות התשעים) רכשנו מכונת אספרסו של נספרסו, שעובדת רק עם קפסולות.

הקפה באמת טעים וההכנה שלו כל כך פשוטה, שאני מודה שהתמכרנו לקפה הזה, ובמשך שנים עברנו לשתות רק את הקפה הזה.

בכל חודש עשינו הזמנה של קפסולות, כאשר בשנים האחרונות (לא זוכרת מה היה המחיר בשנות התשעים) קפסולה רגילה עולה בין 2.24 ש"ח ל 2.35 ש"ח. T ואני שותים כל אחד מאיתנו בין 2-4 ספלי קפה ביום (ולפעמים יש אורחים) ….בסביבות 700 ש"ח לחודש. 

במשך שנים לא היו קפסולות חלופיות לקפסולות של נספרסו, אבל לפני כמה שנים, בעקבות פסיקת בית משפט בחו"ל, התחילו להופיע להם מתחרים. 

ואנחנו חיפשנו תחליפים. ללא לאות.  כל כמה שנים.

נסענו עד לתל אביב במיוחד כאשר מצאנו דרך האינטרנט חנות שמוכרת תחליפי קפסולות לנספרסו, וניסינו כמה סוגי קפה שהם מכרו שם. וחזרנו לנספרסו.

או שהקפה לא היה טעים, או שהקפסולות היו מזן ירוד והיו מתפוצצות בתוך המיכל ומטנפות את המכונה (וגם גורמות לה נזק) . 

כל כמה שנים יצא עוד מתחרה חדש, ותמיד תמיד ניסינו – והתאכזבנו. 

עד שלפני כמה חודשים גילינו ברשת רמי לוי קפסולות של קפה בשם Caffe Vergnano

יש שלושה או ארבעה טעמים בלבד (בניגוד לעשרות הטעמים של נספרסו) כאשר אחד מהם הוא decaf כמובן (לא שותים אצלנו decaf פרט לאמא שלי כאשר היא מגיעה לביקור), ומתוך ה-3-4 טעמים, אחד מהם (בצבע זהב) הטעם נוראי, ממש תחתיות. אבל האדום, הירוק והאפור (הקופסא אפורה והקפסולה שחורה) הם ממש סבבה. 

אומנם ב"מבחן הקוקה קולה" ש-T עשה לי (הכין לי קפה Vergnano וקפה נספרסו ורצה לדעת אם אני באמת חשה בהבדלים) ידעתי להצביע על הקפה של נספרסו, הוא משובח, אין מה לומר. אבל החדש באמת טוב, מספיק טוב. 

כי המחיר…..הוא שקל לקפסולה (כרגע כבר הרבה חודשים במבצע, אבל גם המחיר הרגיל הוא מחצית מהמחיר של נספרסו). אנחנו משלמים פחות מחצי מהמחיר של נספרסו. כלומר ירדנו לכמעט 300 ש"ח בחודש במקום 700. 

וכך כאשר שמח לבנו בקפה, קבלתי אתמול טלפון ממועדון נספרסו שרצו כמובן לדעת אם הכל בסדר אצלי, אם המכונה תקינה, כי הם רואים שכבר חצי שנה לא בצעתי הזמנת קפה. 

אז סיפרתי לבחורה את כל הסיפור. ושאלתי אותה אם אולי יש להם תכניות להוריד את המחיר. 

היא לא ידעה לומר לי אם הם מתכננים להוריד מחירים, נראה לה שלא, אבל מה שכן – הם שלחו לי מתנה : חבילה של 16 קפסולות של נספרסו. שהגיעה כבר היום עם שליח עד הבית.

אז נכון – הם עדיין לא הורידו מחירים. אבל זה גם משום שכל החברים שלי שקונים נספרסו מתעצלים לבדוק את המתחרים….אם עוד אנשים יפעלו כמונו, לא תהיה להם ברירה אלא ליישר קו….

וזה הרי מה שקורה לכולם גם בסופר – עם הפסטה, אורז, סוכר, קמח, שמן….וכל המוצרים האלה שבאמת באמת יש סיכוי שאין הבדל באיכות בין המותג המוכר לבין המתחרה הפחות מוכר: אבל יש גם יש הבדלים במחירים…..

אז למה שלא נהיה צרכנים חכמים? זה רק לטובתנו!

זהירות – אתר אינטרנט מסוכן

שנים שאנחנו עובדים online – מזמינים טיסות ומלונות וגם שוכרים רכבים ברשת….

עוד אף פעם לא נתקלנו באתר הזה http://www.travelgenio.com ורק בדיעבד הבנו שהוא כנראה בעייתי – כפי שגיליתי דרך 

ה-scam advisor

 

T טס לארה"ב אתמול וההחלטה על כך נפלה בשבת, כלומר פחות מ-24 שעות לפני הטיסה. הוא והשותף שלו נכנסו לרשת וחיפשו טיסה נוחה וזולה.

באתר travelgenio התגלתה טיסה נוחה של swissair דרך ציריך. המחיר היה $300 פחות מדרך כל אתר אחר, כולל ישירות בחברת התעופה.

T והשותף מילאו את כל הפרטים ושילמו Online עם כרטיס האשראי שלנו, והתקבל מייל אישור מאתר travelgenio .

במייל הופיעו חלק ממספרי הטיסות (סה"כ היו אמורות להיות 4 טיסות – 2 בהלוך ו-2 בחזור), ולא היה מצורך כרטיס אלקטרוני, אבל היה מספר הזמנה. 

במייל היה כתוב שיש צורך להמתין למייל שני בו יכלל האישור מחברת התעופה והכרטיסים האלקטרוניים תוך 24 שעות. 

חיכינו כמה שעות, ולא הגיע כל מייל שני. הטיסה היתה ב-5:20 בבוקר יום ראשון, כך שממילא לא היה להם 24 לחכות.

ניסיתי לעשות Online check in עם מספר ההזמנה (מה שאני עושה בדרך כלל) ואתר swissair טען שלא קיימת לו הזמנה כזאת. 

שלחנו מייל לכתובת התמיכה של האתר, וקיבלנו מענה אוטומטי שנפתחה לנו קריאה, זה מספרה, ובכל פנייה עתידית נא לצרף את מספר הפניה.

לאחר שלא קיבלנו כל תגובה שלחנו מייל נוסף. אותה תגובה. 

התקשרנו למספר הטלפון שהופיע באתר, וענתה לנו מישהי בספרדית  – שידעה רק ספרדית וקצת צרפתית, ולאחר כ-20 דקות המתנה (שיחת לחו"ל, כן?) כאשר T הבין ממנה שההזמנה לא קיימת אצל חברת התעופה, הוא העביר את הטלפון לידיי, לוודא בספרדית (מזל שאני יודעת) שהוא הבין נכון.

נציגת השירות (הלא כל כך שירותית, אבל היא ספרדיה אז זה כנראה מובן מאליו – אוח איזו גזענית אני!) אמרה לי שהיא רואה את כל הפרטים שלהם אבל שהטיסה לא אושרה על ידי חברת התעופה כי כרטיס האשראי נדחה. 

זה נשמע לנו מוזר כי אנחנו משתמשים בכרטיס הזה כל הזמן, וגם הזמנו דרכו את הרכב והמלון, והיא אמרה ברוב טובה שהיא שולחת לנו מייל עם קישור מאובטח לשלם מחדש – את אותו המחיר – כדי לשריין את הטיסות. 

בדקתי תחילה באתר הבנק שהתשלום אכן לא בוצע עדיין, ואז נכנסנו לקישור שהיא שלחה. בשלב זה היא עוד היתה על הקו.

כאשר נכנסנו לקישור המאובטח, קפץ לנו מסך המזהיר אותנו מפני אתר שמנסה לגנוב את פרטי האשראי שלנו. 

כאשר דיווחנו לה על כך היא אמרה שזה לא יכול להיות ושלחה מייל נוסף עם קישור נוסף – למותר לציין שהיה זה אותו קישור שכמובן הוביל לאותו מסך אזהרה.  דרך אגב – כרגע, כאשר ניסיתי להיכנס דרך הקישור ההוא כדי לצלם את מסך האזהרה, הוא לא הופיע. הגעתי ישירות למסך התשלום….אולי יש משהו במחשב של T שמגן עליו יותר מהמחשב שלי….

אני כבר הבנתי את העניין וביקשתי מ-T לרדת מזה ולהזמין ישירות בחברת התעופה. T עדיין לא התייאש (תמים? אופטימי?)

במסך האזהרה היו שתי אפשרויות – להיכנס דרך אתר לא מאובטח ואפשרות שקראו לה advanced. 

T נכנס לקישור advanced ושם קיבל את מסך התשלום הזה

 

כאשר T הכניס את פרטי התשלום חברת כרטיס האשראי דחתה את הפעולה

הוא (תמים? אופטימי?) ניסה עם כרטיס שני וגם שלישי….כולם נדחו.

סוף סוף הוא התייאש, נכנס ישירות לאתר swissair (כמה שעות לפני היציאה לשדה התעופה…) והזמין את אותם כרטיסים ואותן טיסות תמורה $300 יותר פר כרטיס אבל באתר מהימן ומאובטח לגמרי וללא כל בעייה עם כרטיס האשראי שלנו.

מייד קבלנו את הכרטיסים האלקטרוניים שלהם במייל וגם בצעתי online check in עבורם….והכל הסתדר.

 

לא יודעת באמת מה הסיפור של האתר הזה, מקווה שלא נקבל פתאום חיובים  עלומים…

הייתי רק חייבת לשתף את החווייה הזאת….ראו הוזהרתם