ארכיון חודשי: ספטמבר 2017

מחלימה לאיטי

רק אתמול התחלתי להרגיש שאני יוצאת מזה.

הייתי ממש חולה – אפילו עלה לפעמים החום – וכעת נותר שיעול נבחני וקצת חולשה, אבל נראה לי שהחלק הגרוע כבר מאחורי.

לא דרך נפלאה להתאקלם בחזרה בארץ אחרי טיול, לא דרך נפלאה להעביר בה את ראש השנה ואת השבוע שאחריו, אבל זה מה שהיה ועם זה נתמודד.

 

בינתיים ממשיכה לתעד את הטיול בהמשכים ומעלה מידי פעם עוד פוסט על יפן. 

זו באמת היתה חופשה מופלאה.

 

גם קוראת את "עין החתול" של מרגרט אטווד, מתענגת על הכתיבה שלה וסובלת ממש פיסית מתיאורי הילדות שם. כמה אכזריות יכולות בנות להיות……….

 

ובינתיים החיים סביבי נמשכים.

בתי סיימה את ההתמחות, וכעת מתיישבת לכמה חודשים של לימודים לקראת בחינת ההסמכה שלה.

חברתי 'מחברת'  עוברת פרידה קשה מבעלה, פרידה מפתיעה ובלתי צפויה שדי הכניסה אותה לסחרור, ואני מנסה להיות שם עבורה, להקשיב, לתמוך, לעבור איתה את תקופת ההסתגלות. 

לשמחתי יש לה עוד מעגלי תמיכה בחייה, והנסיעה שלי ליפן לא השאירה אותה בודדה במערכה. 

 

מזג האוויר משתפר, והמזגן פחות דולק אצלי בבית. מקווה שימשיך כך.

הנכדים מגיעים מחר בערב לכל יום כיפור –  מצפה כבר לבלות איתם.

 

לחכמוד נפלה שן ראשונה – יותר נכון היא נעקרה בעזרת רופאת השיניים האלופה שלהם. שיני הבשר כבר צמחו ושיני החלב סרבו ליפול………..והוא היה ממש גיבור.

 

הבוקר כבר היינו בסופר, ונפגשנו לארוחת בוקר עם 'שותפנו' ו'שריתה' – היה ממש נחמד. אבל עכשיו אני גמורה….וחייבת לנוח כי אחר הצהריים אוספת את הנכדים, לוקחת לכדורגל…והערב הם כבר ישנו כאן בעוד בתי וחתני יטוסו לברצלונה….

 

וגם כאן

יפן – TAKAYAMA ו-SHIRAKAWA-GO במחוז HIDA

בשבת בבוקר יצאנו ממטסומוטו לכיוון TAKAYAMA, אשר במחוז HIDA.

מאוחר יותר הבנו שהמחוז הזה מפורסם מאד ביפן בשל הבקר המשובח שמגדלים בו, בשר שעולה באיכותו אפילו על בשר ה-KOBA המפורסם בכל העולם.

 

כשחיפשנו רכבות בין מטסומוטו לטאקאיאמה התפלאנו לגלות ש…..כמעט ואין. ומה שיש (לפחות בשבת, לא יודעת מה קורה ביום שאינו סופשבוע) מדבר על החלפת ארבע או חמש רכבות, ונמשך בין ארבע לחמש שעות נסיעה…….

 

אבל יש אוטובוס. ישיר. ונוח. זמן נסיעה – שעתיים וחצי. מעבר לרחוב מהמלון שלנו. אז שוב ויתרנו על נסיעה חופשית בזכות ה- JR PASS וקנינו כרטיס אוטובוס. חייבת לציין כאן שרכישת ה-JR PASS התבררה כסופר משתלמת גם כאשר פה ושם הוספנו רכישות כרטיסים בנוסף.

 

הגענו לטאקאימה לפני הצהריים. המלון שלנו היה במרחק דקות הליכה מעטות מתחנת הרכבת, שוב. בתוך העיר העתיקה היפהפיה של טאקאיאמה.

 

השארנו את המזוודות והלכנו לטייל בסביבה.

ככלל ביפן, כמו בכל העולם, מתבצע הצ'ק אין למלונות בשתיים או בשלוש אחר הצהריים.

אבל בשאר העולם, כאשר מגיעים אורחים לפני הזמן, לפחות מניסיוננו, מבצעים פקידי הקבלה בדיקה לראות האם אולי החדר כבר מוכן, ואם כן – מבצעים צ'ק אין מוקדם.

ביפן אין דבר כזה.

גם כאשר מגיעים ברבע לשתיים הם לא בודקים אפילו את החדר. אין צ'ק אין לפני שתיים. הם כלל לא מביאים בחשבון את האפשרות הזאת. בדרך כלל פשוט השארנו להם את המזוודות שלנו לאחסון, ויצא לטייל.

 

יעדנו הראשון היה מקדש Hida kokubunji, מקדש בודהיסטי עתיק משנת 746 לספירה.

 

אהבתי במיוחד את עץ ה-Ginkgo הענק בחצר

 

 

 

ואת הפעמון הגדול שעמד לידו

 

 

המשכנו לשוטט בעיר העתיקה היפהפיה הזו, שכל מבניה עשויים עץ, וחלק מגגותיה קש

 

כרגיל חוצה את העיר נחל, Gifu river" ונראה לי שבזמן שהותנו בטאקאיאמה הצלחנו לחצות חלק ניכר מהגשרים שמעליו.

 

 

על חלק מהגשרים יש פסלים של שדים….

 

 

במהלך שיטוטינו גילינו שבעיר מתקיים פסטיבל אוכל בדיוק ביומיים ששהינו שם

 

 

 

זו היתה חגיגה לעיניים, לאף ולחיך, וגם לאוזניים – לאורך חלק מהרחובות הושמעה מוסיקה. אחר כך גילינו שגם בערים אחרות משמיעים מוסיקה ברחובות. זה כל כך מוסיף לאווירה…………….

 

בגלל שמו של בשר HIDA ההולך לפניו, הרבה מסעדות בטאקאיאמה מגישות בשר, אפילו סושי מבשר (לא טעמנו), וכיאה למנהג המקום – בערב אכלנו ברביקיו "עשה זאת בעצמך" במסעדת בשרים שכזו

 

 

 

ואם מדברים כבר על מנהג המקום – בטאקאיאמה גילינו תופעה שאחר כך התבררה כאופיינית לכל יפן: כלבים בעגלות

 

 

 

הספקנו לצלם רק מעט מהכלבלבים האלה, שחלקם היו גם לבושים במיטב המחלצות, כובעים ועוד. בעליהם התגאו בכלבלבים ונתנו לנו לצלם בשמחה, ונראה היה שגם הכלבים אוהבים את זה.

מאוחר יותר, כשחזרנו לטוקיו, מצאנו חנויות של אביזרים ומזון לבעלי חיים, בהם היה מבחר עצום של עגלות ובגדים לכלבים.

 

עוד מהארץ הזמנו סיור מודרך מטאקאיאמה לכפר עתיק סמוך בשם SHIRAKAWA-GO (שִירַאקָאוַּה-גוֹ).

כך נראה הכפר מהתצפית בדרך אליו…….

 

 

האוטובוס אסף אותנו מבית המלון, והיה לנו מדריך נחמד ומצחיק בשם YAMAMOTO (שהוא טען שהוא שם נפוץ ביפן)

 

בכפר הזה הזמן כמו עמד מלכת. רוב הבתים בו עשויים מעץ עם גגות מקש רב שכבתי ומודבק בבוץ, ותושביו – החקלאיים במקור, עובדים כעת בעיקר בתיירות. כמתבקש, רוב צעירי הכפר עוזבים אותו ועוברים לערים הגדולות, ולכן הסיורים המודרכים האלה לכפר מסייעים בעצם להמשך קיומו, מבחינה כלכלית. 

 

זהו הגשר שדרכו נכנסים לשירקאוה-גו

 

כך נראים הבתים המאפיינים את הכפר, בסגנון GASSHO

 

 

הוא מאד ציורי ויש בו שדות אורז. מעולם לא ראיתי אורז בשל לקטיף מקרוב…….

 

 

 

בין הבתים יש גם פלגים ובריכות דגים….

 

 

מאד מאד מאד נהנינו מהיומיים שבילינו ב-TAKAYAMA. ולמחרת יצאנו כבר בדרכנו לקיוטו………

 

וגם כאן

יפן – TAKAYAMA ו-SHIRAKAWA-GO במחוז HIDA

בשבת בבוקר יצאנו ממטסומוטו לכיוון TAKAYAMA, אשר במחוז HIDA.

מאוחר יותר הבנו שהמחוז הזה מפורסם מאד ביפן בשל הבקר המשובח שמגדלים בו, בשר שעולה באיכותו אפילו על בשר ה-KOBA המפורסם בכל העולם.

 

כשחיפשנו רכבות בין מטסומוטו לטאקאיאמה התפלאנו לגלות ש…..כמעט ואין. ומה שיש (לפחות בשבת, לא יודעת מה קורה ביום שאינו סופשבוע) מדבר על החלפת ארבע או חמש רכבות, ונמשך בין ארבע לחמש שעות נסיעה…….

 

אבל יש אוטובוס. ישיר. ונוח. זמן נסיעה – שעתיים וחצי. מעבר לרחוב מהמלון שלנו. אז שוב ויתרנו על נסיעה חופשית בזכות ה- JR PASS וקנינו כרטיס אוטובוס. חייבת לציין כאן שרכישת ה-JR PASS התבררה כסופר משתלמת גם כאשר פה ושם הוספנו רכישות כרטיסים בנוסף.

 

הגענו לטאקאימה לפני הצהריים. המלון שלנו היה במרחק דקות הליכה מעטות מתחנת הרכבת, שוב. בתוך העיר העתיקה היפהפיה של טאקאיאמה.

 

השארנו את המזוודות והלכנו לטייל בסביבה.

ככלל ביפן, כמו בכל העולם, מתבצע הצ'ק אין למלונות בשתיים או בשלוש אחר הצהריים.

אבל בשאר העולם, כאשר מגיעים אורחים לפני הזמן, לפחות מניסיוננו, מבצעים פקידי הקבלה בדיקה לראות האם אולי החדר כבר מוכן, ואם כן – מבצעים צ'ק אין מוקדם.

ביפן אין דבר כזה.

גם כאשר מגיעים ברבע לשתיים הם לא בודקים אפילו את החדר. אין צ'ק אין לפני שתיים. הם כלל לא מביאים בחשבון את האפשרות הזאת. בדרך כלל פשוט השארנו להם את המזוודות שלנו לאחסון, ויצא לטייל.

 

יעדנו הראשון היה מקדש Hida kokubunji, מקדש בודהיסטי עתיק משנת 746 לספירה.

 

אהבתי במיוחד את עץ ה-Ginkgo הענק בחצר

 

 

 

ואת הפעמון הגדול שעמד לידו

 

 

המשכנו לשוטט בעיר העתיקה היפהפיה הזו, שכל מבניה עשויים עץ, וחלק מגגותיה קש

 

כרגיל חוצה את העיר נחל, Gifu river" ונראה לי שבזמן שהותנו בטאקאיאמה הצלחנו לחצות חלק ניכר מהגשרים שמעליו.

 

 

על חלק מהגשרים יש פסלים של שדים….

 

 

במהלך שיטוטינו גילינו שבעיר מתקיים פסטיבל אוכל בדיוק ביומיים ששהינו שם

 

 

 

זו היתה חגיגה לעיניים, לאף ולחיך, וגם לאוזניים – לאורך חלק מהרחובות הושמעה מוסיקה. אחר כך גילינו שגם בערים אחרות משמיעים מוסיקה ברחובות. זה כל כך מוסיף לאווירה…………….

 

בגלל שמו של בשר HIDA ההולך לפניו, הרבה מסעדות בטאקאיאמה מגישות בשר, אפילו סושי מבשר (לא טעמנו), וכיאה למנהג המקום – בערב אכלנו ברביקיו "עשה זאת בעצמך" במסעדת בשרים שכזו

 

 

 

ואם מדברים כבר על מנהג המקום – בטאקאיאמה גילינו תופעה שאחר כך התבררה כאופיינית לכל יפן: כלבים בעגלות

 

 

 

הספקנו לצלם רק מעט מהכלבלבים האלה, שחלקם היו גם לבושים במיטב המחלצות, כובעים ועוד. בעליהם התגאו בכלבלבים ונתנו לנו לצלם בשמחה, ונראה היה שגם הכלבים אוהבים את זה.

מאוחר יותר, כשחזרנו לטוקיו, מצאנו חנויות של אביזרים ומזון לבעלי חיים, בהם היה מבחר עצום של עגלות ובגדים לכלבים.

 

עוד מהארץ הזמנו סיור מודרך מטאקאיאמה לכפר עתיק סמוך בשם SHIRAKAWA-GO (שִירַאקָאוַּה-גוֹ).

כך נראה הכפר מהתצפית בדרך אליו…….

 

 

האוטובוס אסף אותנו מבית המלון, והיה לנו מדריך נחמד ומצחיק בשם YAMAMOTO (שהוא טען שהוא שם נפוץ ביפן)

 

בכפר הזה הזמן כמו עמד מלכת. רוב הבתים בו עשויים מעץ עם גגות מקש רב שכבתי ומודבק בבוץ, ותושביו – החקלאיים במקור, עובדים כעת בעיקר בתיירות. כמתבקש, רוב צעירי הכפר עוזבים אותו ועוברים לערים הגדולות, ולכן הסיורים המודרכים האלה לכפר מסייעים בעצם להמשך קיומו, מבחינה כלכלית. 

 

זהו הגשר שדרכו נכנסים לשירקאוה-גו

 

כך נראים הבתים המאפיינים את הכפר, בסגנון GASSHO

 

 

הוא מאד ציורי ויש בו שדות אורז. מעולם לא ראיתי אורז בשל לקטיף מקרוב…….

 

 

 

בין הבתים יש גם פלגים ובריכות דגים….

 

 

מאד מאד מאד נהנינו מהיומיים שבילינו ב-TAKAYAMA. ולמחרת יצאנו כבר בדרכנו לקיוטו………

 

וגם כאן

שלטים שמשכו את עיני ביפן

עכשיו אני מוצאת את עצמי מצטערת שלא צילמתי עוד ועוד שלטים עם נוסחים מצחיקים שמצאנו במהלך כל הטיול – אבל הנה כמה….

למשל כשהלכנו למכבסה laundromat מקומית בקיוטו, שני השלטים האלה על המכונות תפסו את עיני במיוחד: 

הראשון מזהיר שגם אם תהיה תקלה במכשיר, לא תקבל את כספך בחזרה. ראה, הוזהרת!

 

 

 

השני מזכיר (מה שרשום בהנחיות בשלט אחר) לא לשים בשום אופן אבקת כביסה או סבון כביסה כלשהו במכונה (אלה מכונות שמספקות את האבקה והמרכך מעצמן, האמת – תענוג!).

 

 

 

מה שבולט בשלטים האלה הוא הניסוח הקלוקל של האנגלית – אולי זה מ-google translate, אולי מידע אישי….

 

אגב גם בארצנו הקטנטונת אני נתקלת בזה בתפריטים באנגלית למשל – הלכתי וטרחת ליצור תפריט באנגלית לתיירים, או גרסא באנגלית לאתר האינטרנט שלך. השקעת זמן וכסף – מה כל כך מסובך למצוא דובר אנגלית רהוטה שיעזור לך לנסח את הדברים בצורה נכונה? לא ברור.

 

ביפן, בכל מקרה, היינו כל כך מוקירי תודה על כך שבכלל היתה אנגלית בחלק מהמקומות (בעיקר ובראש ובראשונה ברכבת!!!) שכמובן לא היה לנו אכפת אם זה היה נכון, תקני מבחינה דקדוקית לשונית או כל דבר אחר 😌

 

השלט הבא הכניס אותי לקצת הלם כשהבנתי מה תפקידו. אגב הוא מופיע בכל השירותים הציבוריים שבהם יש אסלה מערבית (להבדיל מחור בריצפה כמובן).

 

 

 

השלט הזה מסביר (כנראה לחלק נכבד מהעם היפני) איך משתמשים – ובעיקר איך לא להשתמש – באסלה "מערבית".

'אסור לעמוד על מושב האסלה ולעשות את צרכיך בכריעה' מזהיר השלט (וזאת כנראה כי חלק ניכר מהעם עדיין מורגל בכריעה מעל לחור בריצפה. ככה זה עדיין בחלק ניכר מהבתים כנראה).

בנוסף מסביר השלט שיש להשליך את נייר הטואלט המשומש לתוך האסלה, ולא לפח האשפה.

 

אנחנו ביקרנו רק בערים – קטנות או גדולות – ולא היינו בכפרים קטנים, אזורי חקלאות ודייג. ובכל זאת נתקלנו בהרבה שירותים ציבוריים שעדיין יש תאים (חלקם או כולם) עם חור בריצפה.

 

מעניין אותי איזה אחוז מהיפנים באמת עדיין חי כך – שהרשויות חשים בצורך לחזור על ההנחיות בכל תא ותא של שירותים ציבוריים???

 

וגם כאן

שלטים שמשכו את עיני ביפן

עכשיו אני מוצאת את עצמי מצטערת שלא צילמתי עוד ועוד שלטים עם נוסחים מצחיקים שמצאנו במהלך כל הטיול – אבל הנה כמה….

למשל כשהלכנו למכבסה laundromat מקומית בקיוטו, שני השלטים האלה על המכונות תפסו את עיני במיוחד: 

הראשון מזהיר שגם אם תהיה תקלה במכשיר, לא תקבל את כספך בחזרה. ראה, הוזהרת!

 

 

 

השני מזכיר (מה שרשום בהנחיות בשלט אחר) לא לשים בשום אופן אבקת כביסה או סבון כביסה כלשהו במכונה (אלה מכונות שמספקות את האבקה והמרכך מעצמן, האמת – תענוג!).

 

 

 

מה שבולט בשלטים האלה הוא הניסוח הקלוקל של האנגלית – אולי זה מ-google translate, אולי מידע אישי….

 

אגב גם בארצנו הקטנטונת אני נתקלת בזה בתפריטים באנגלית למשל – הלכתי וטרחת ליצור תפריט באנגלית לתיירים, או גרסא באנגלית לאתר האינטרנט שלך. השקעת זמן וכסף – מה כל כך מסובך למצוא דובר אנגלית רהוטה שיעזור לך לנסח את הדברים בצורה נכונה? לא ברור.

 

ביפן, בכל מקרה, היינו כל כך מוקירי תודה על כך שבכלל היתה אנגלית בחלק מהמקומות (בעיקר ובראש ובראשונה ברכבת!!!) שכמובן לא היה לנו אכפת אם זה היה נכון, תקני מבחינה דקדוקית לשונית או כל דבר אחר 😌

 

השלט הבא הכניס אותי לקצת הלם כשהבנתי מה תפקידו. אגב הוא מופיע בכל השירותים הציבוריים שבהם יש אסלה מערבית (להבדיל מחור בריצפה כמובן).

 

 

 

השלט הזה מסביר (כנראה לחלק נכבד מהעם היפני) איך משתמשים – ובעיקר איך לא להשתמש – באסלה "מערבית".

'אסור לעמוד על מושב האסלה ולעשות את צרכיך בכריעה' מזהיר השלט (וזאת כנראה כי חלק ניכר מהעם עדיין מורגל בכריעה מעל לחור בריצפה. ככה זה עדיין בחלק ניכר מהבתים כנראה).

בנוסף מסביר השלט שיש להשליך את נייר הטואלט המשומש לתוך האסלה, ולא לפח האשפה.

 

אנחנו ביקרנו רק בערים – קטנות או גדולות – ולא היינו בכפרים קטנים, אזורי חקלאות ודייג. ובכל זאת נתקלנו בהרבה שירותים ציבוריים שעדיין יש תאים (חלקם או כולם) עם חור בריצפה.

 

מעניין אותי איזה אחוז מהיפנים באמת עדיין חי כך – שהרשויות חשים בצורך לחזור על ההנחיות בכל תא ותא של שירותים ציבוריים???

 

וגם כאן

חולה בראש השנה

ארוחת החג אצל בתי וחתני היתה נהדרת.

חתני לקח על עצמו את כל ההכנות, ממש הכל. בתי עזרה בסוף עם שטיפת הכלים ואחסון האוכל, וגם אני עזרתי בשטיפת הכלים, אבל חתני בעצם אירח את כולנו – וזה היה מקסים.

גם אמא של חתני היתה עם בן זוגה, וגם אחותו של חתני היתה עם בעלה והילדים. היה ממש שמח. וטעים.

וקיבלנו הרבה חיבוקים מכולם, ביחוד מהנכדים שהתגעגעו.

 

בתי מאד מאד לחוצה עכשיו משהתחילה ללמוד לקראת ההסמכה – תהליך שיארך כמה חודשים שבסופם היא תיבחן, יותר נכון תיחקר, על עבודתה בזמן ההתמחות, ועד כמה היא בקיאה בתיאוריה שמאחורי המעשי. אם הבנתי נכון. מקווה מאד שהיא תוסמך ב"מכה ראשונה". כבר מצפה לה משרה באותה מחלקה בה עשתה את ההתמחות.

 

היא מסיימת את ההתמחות בסוף השבוע, ואז חתני לוקח אותה לסופ"ש ארוך בברצלונה.

היא כבר מצפה לזה.

הסבלנות שלה על הקצה.

וכדי להוסיף לזה, גם חתני חלה למחרת ערב החג, וגם אני. שנינו היינו ומקורקעים, ולכן היא היתה עם הילדים ולא היתה מסוגלת ללמוד.

ואין כרגע איך לעזור לה. למחרת ערב החג התעוררתי חולה, ממש משופעת, ואני חייבת לתת לגוף להתאושש.

 

בסופ"ש הבא (כלומר יום כיפור) חתני לוקח את בתי לארבעה ימים בברצלונה, לחגוג את סיום ההתמחות וגם את יום הנישואים שהיה להם לפני שבועיים. הנכדים יהיו אצלנו. וגם נצטרך לקחת אותם לגן ולבית הספר בראשון בבוקר.

אחר כך אמו של חתני תתחיל את ה"תורנות" שלה איתם, תאסוף אותם מהגן/בית הספר בראשון, ותהיה אצלם עד שבתי וחתני ישובו מברצלונה.

 

בינתיים אני ממש חולה. רובצת בבית, ישנה המון, שותה המון, מחכה שיעבור.

 

וגם כאן

יפן – (הַאקוֹנֶה) HAKONE וּמַטְסוּמוֹטוֹ (MATSUMOTO)

ביום החמישי של הטיול שלנו נסענו דרום מערבה להרים להַאקוֹנֶה (HAKONE).

כאשר בצענו צ'ק-אאוט מהמלון בשש וחצי בבוקר, שאל אותנו פקיד הקבלה הקשיש אם להזמין לנו מונית לתחנת הרכבת.

התחנה היתה במרחק שלוש דקות הליכה מהמלון והסתכלנו עליו בהשתאות…מה פתאום? הולכים ברגל.

אבל תוך כדי הליכה ברגל לתחנה, הבנו שאנחנו עומדים לעלות על רכבת (ולעלות לרציף עם המזדוודות במדרגות, כי בתחנה הזאת לא היו מעלית או מדרגות נעות), לרדת בתחנת שינג'וקו הסואנת כבר אחרי עצירה אחת, לחפש שִינְקַנְסֶן לתחנת ODAWARA, ומשם להחליף שוב לרכבת JR המקומית עד לתחנת HAKONE.

 

תוך כדי הליכה לתחנה ותוך כדי שיחה ביננו, הבנו שאין צורך להגזים. אנחנו לא תרמילאים בשנות העשרים לחיינו. אז החלטנו "להתפנק" ולהמעיט במעברים מרכבת לרכבת. אז החלטנו על נסיעה ברכבת בשם  ROMANCE ישירות להאקונה, למרות שזה לא היה כלול ב-JR Pass. ובסך הכל כרטיסי הנסיעה האלה התבררו כלא יקרים כל כך.

 

מראש כבר הצטיידנו בכרטיס Hakone Pass, שאיתו יכולנו לנסוע על כל אמצעי התחבורה באיזור האקונה כולו, וגם לקבל הנחה בכניסה לחלק מהאתרים.

 

הגענו לתחנת HAKONE YUMOTO, ובפעם הראשונה ניצלנו את השירות שיש כאן ביפן לשליחת המזוודות ישירות למלון מתחנת הרכבת, ויצאנו מייד למסלול הטיול, שכלל נסיעה ברכבת הרים

 

 

 

 

ואחר כך רכבל (התמונה להמחשה בלבד מהרשת. בהמשך תמונה אמיתית של איך שזה נראה אצלנו)

 

בתחנה הראשונה עצרנו לארוחת בוקר במסעדונת מקומית קטנה, ומשם המשכנו למוזיאון האוויר הפתוח.

בילינו שם מעל לשעה עוצרת נשימה במעבר בין מיצג למיצג – מתפעלים מחדש בכל רגע.

 

היה לי קשה מדי לבחור אילו תמונות להעלות כאן…..יש כל כך הרבה מדהימות. אז בחרתי כמה רנדומלית…..

 

 

 

 

 

 

 

על הריחוף ברכבל בערפל נדמה לי שכבר סיפרתי בפוסט הראשון על יפן…..

 

 

היה משהו מרגיע וקסום בשקט המוחלט ששרד סביבנו, ולא ניתן היה לראות בכלל היכן הכבלים מתחברים, כי הם נעלמו בתוך ענן……..

 

התחנה הבאה היתה ב-OWAKUDANI – מכתש הר געש שעדיין פולט קיטור…..

 

 

 

בגלל הראות הגרועה לא ניתן ממש להתרשם ולקבל את התמונה הגדולה של המקום הזה.

 

על המלון והמרחצאות – כבר סיפרתי בעצם בפוסט הראשון.

 

כרגיל בטיול הזה הצלחנו ליהנות מכל מה שיש למרות מזג האוויר………….

הטבילה במרחצאות היתה מעולה, והרגיעה את הגוף שלי ברמות נדירות.

ארוחת הערב במלון הזה היתה די פלצנית, די יקרה ולא ממש טעימה, אבל כיון שהיינו באמצע שום מקום לא ממש היו לנו אפשרויות אחרות…………….

 

למחרת קמנו מוקדם ותפסנו מונית לתחנת הרכבת ושמנו פעמינו לכיוון וּמַטְסוּמוֹטוֹ (MATSUMOTO), שנחשבת ל"שער" לאלפים היפניים.

וּמַטְסוּמוֹטוֹ נמצאת באזור NAGANO, והאתר הכי שווה בה (לדעתנו) הוא  Matsumotojo, מגדל מקורי יפהפה בן חמש קומות, שממוקם כמובן באמצע פארק מקסים.

כל המדריכים ממליצים גם על טיול לחוות WASABI (וואסאבי) מעט מחוץ לעיר, אך ויתרנו. גם ככה ניתן היה לקבל את הוואסאבי הטרי (בניגוד לזה שאנו רגילים לקבל יחד עם הסושי במסעדות יפניות) בכל מסעדה בעיקר, הוא היה טעים והרבה פחות חריף. היתה שם כמובן גם גלידת וואסאבי….

בכלל ביפן ניתן להשיג גלידות בטעמים …..מגוונים (שלא לומר מוזרים). הפופולרי ביותר הוא טעם תה ירוק. אני אכלתי גלידת אצות…….דווקא לא רע. אני אוהבת שהמתוק שלהם הרבה הרבה פחות מתוק.

 

מגדל מטסומוטוג'ו

 

 

מראה מתוך המגדל

 

כבר אמרתי שאני מתה על ערים שנהר זורם בתוכן?

זהו נהר Azusa…..באמצע מטסומוטו

 

בילינו יום אחד שלם ולילה במטסומוטו. המלון שלנו היה מעבר לרחוב מתחנת הרכבת והאוטובוס. זה היה מאד נוח.

בכלל, בכל הזמן שטיילנו ביפן התענגתי על מערכות התחבורה הציבורית בארץ הזאת.

ובעיקר הרכבות.

 

בבוקר תפסנו אוטובוס ישיר ל-TAKAYAMA……. אבל זה כבר בפוסט הבא

 

וגם כאן

יפן – (הַאקוֹנֶה) HAKONE וּמַטְסוּמוֹטוֹ (MATSUMOTO)

ביום החמישי של הטיול שלנו נסענו דרום מערבה להרים להַאקוֹנֶה (HAKONE).

כאשר בצענו צ'ק-אאוט מהמלון בשש וחצי בבוקר, שאל אותנו פקיד הקבלה הקשיש אם להזמין לנו מונית לתחנת הרכבת.

התחנה היתה במרחק שלוש דקות הליכה מהמלון והסתכלנו עליו בהשתאות…מה פתאום? הולכים ברגל.

אבל תוך כדי הליכה ברגל לתחנה, הבנו שאנחנו עומדים לעלות על רכבת (ולעלות לרציף עם המזדוודות במדרגות, כי בתחנה הזאת לא היו מעלית או מדרגות נעות), לרדת בתחנת שינג'וקו הסואנת כבר אחרי עצירה אחת, לחפש שִינְקַנְסֶן לתחנת ODAWARA, ומשם להחליף שוב לרכבת JR המקומית עד לתחנת HAKONE.

 

תוך כדי הליכה לתחנה ותוך כדי שיחה ביננו, הבנו שאין צורך להגזים. אנחנו לא תרמילאים בשנות העשרים לחיינו. אז החלטנו "להתפנק" ולהמעיט במעברים מרכבת לרכבת. אז החלטנו על נסיעה ברכבת בשם  ROMANCE ישירות להאקונה, למרות שזה לא היה כלול ב-JR Pass. ובסך הכל כרטיסי הנסיעה האלה התבררו כלא יקרים כל כך.

 

מראש כבר הצטיידנו בכרטיס Hakone Pass, שאיתו יכולנו לנסוע על כל אמצעי התחבורה באיזור האקונה כולו, וגם לקבל הנחה בכניסה לחלק מהאתרים.

 

הגענו לתחנת HAKONE YUMOTO, ובפעם הראשונה ניצלנו את השירות שיש כאן ביפן לשליחת המזוודות ישירות למלון מתחנת הרכבת, ויצאנו מייד למסלול הטיול, שכלל נסיעה ברכבת הרים

 

 

 

 

ואחר כך רכבל (התמונה להמחשה בלבד מהרשת. בהמשך תמונה אמיתית של איך שזה נראה אצלנו)

 

בתחנה הראשונה עצרנו לארוחת בוקר במסעדונת מקומית קטנה, ומשם המשכנו למוזיאון האוויר הפתוח.

בילינו שם מעל לשעה עוצרת נשימה במעבר בין מיצג למיצג – מתפעלים מחדש בכל רגע.

 

היה לי קשה מדי לבחור אילו תמונות להעלות כאן…..יש כל כך הרבה מדהימות. אז בחרתי כמה רנדומלית…..

 

 

 

 

 

 

 

על הריחוף ברכבל בערפל נדמה לי שכבר סיפרתי בפוסט הראשון על יפן…..

 

 

היה משהו מרגיע וקסום בשקט המוחלט ששרד סביבנו, ולא ניתן היה לראות בכלל היכן הכבלים מתחברים, כי הם נעלמו בתוך ענן……..

 

התחנה הבאה היתה ב-OWAKUDANI – מכתש הר געש שעדיין פולט קיטור…..

 

 

 

בגלל הראות הגרועה לא ניתן ממש להתרשם ולקבל את התמונה הגדולה של המקום הזה.

 

על המלון והמרחצאות – כבר סיפרתי בעצם בפוסט הראשון.

 

כרגיל בטיול הזה הצלחנו ליהנות מכל מה שיש למרות מזג האוויר………….

הטבילה במרחצאות היתה מעולה, והרגיעה את הגוף שלי ברמות נדירות.

ארוחת הערב במלון הזה היתה די פלצנית, די יקרה ולא ממש טעימה, אבל כיון שהיינו באמצע שום מקום לא ממש היו לנו אפשרויות אחרות…………….

 

למחרת קמנו מוקדם ותפסנו מונית לתחנת הרכבת ושמנו פעמינו לכיוון וּמַטְסוּמוֹטוֹ (MATSUMOTO), שנחשבת ל"שער" לאלפים היפניים.

וּמַטְסוּמוֹטוֹ נמצאת באזור NAGANO, והאתר הכי שווה בה (לדעתנו) הוא  Matsumotojo, מגדל מקורי יפהפה בן חמש קומות, שממוקם כמובן באמצע פארק מקסים.

כל המדריכים ממליצים גם על טיול לחוות WASABI (וואסאבי) מעט מחוץ לעיר, אך ויתרנו. גם ככה ניתן היה לקבל את הוואסאבי הטרי (בניגוד לזה שאנו רגילים לקבל יחד עם הסושי במסעדות יפניות) בכל מסעדה בעיקר, הוא היה טעים והרבה פחות חריף. היתה שם כמובן גם גלידת וואסאבי….

בכלל ביפן ניתן להשיג גלידות בטעמים …..מגוונים (שלא לומר מוזרים). הפופולרי ביותר הוא טעם תה ירוק. אני אכלתי גלידת אצות…….דווקא לא רע. אני אוהבת שהמתוק שלהם הרבה הרבה פחות מתוק.

 

מגדל מטסומוטוג'ו

 

 

מראה מתוך המגדל

 

כבר אמרתי שאני מתה על ערים שנהר זורם בתוכן?

זהו נהר Azusa…..באמצע מטסומוטו

 

בילינו יום אחד שלם ולילה במטסומוטו. המלון שלנו היה מעבר לרחוב מתחנת הרכבת והאוטובוס. זה היה מאד נוח.

בכלל, בכל הזמן שטיילנו ביפן התענגתי על מערכות התחבורה הציבורית בארץ הזאת.

ובעיקר הרכבות.

 

בבוקר תפסנו אוטובוס ישיר ל-TAKAYAMA……. אבל זה כבר בפוסט הבא

 

וגם כאן

חזרה ארצה בערב ראש השנה

יש לי עוד המון המון לספר על יפן, ויש כבר פוסט מוכן בטיוטות על ימים 6-7 של הטיול, אבל אתמול בערב חזרנו ארצה, ועכשיו ערב ראש השנה, ובא לי לכתוב עדכון קצר.

 

כיף לחזור הביתה, תמיד כיף לנו לחזור הביתה, ובכל זאת הפעם לא ממש הרגשנו תוך כדי הטיול את הגעגוע הכבד ואת הכמיהה לחזור למרות שזה היה טיול ארוך – שבועיים וחצי.

היפנים מוזרים – אין ספק. כל יום הופתענו ממשהו חדש. כל יום למדנו עוד משהו.

אבל היה לנו טוב שם, היה נעים ונוח. ושונה. ומסקרן. וגם טעים. 

 

בטיסה מטוקיו לסיאול "דפקו אותנו" עם טיסה שהופעלה על ידי חברת ה-Low cost של Korean Air (חברת Jin Air). 

לטוס ב-Low Cost כידוע זה לטוס באוטובוס מעופף. אין מקום לרגליים (גם לקטנים כמוני), אין ממש כיבוד, אין כמובן מערכת שמע או סרטים, מטען לנייד….כלום.

ויחד עם זאת זה היה נעים ונוח יותר מאשר טיסה ב-UP של אל על……..וזו היתה טיסה קצרה יחסית (שעתיים ועשרים דקות). אז לא קיטרנו יותר מדי.

 

הטיסה מסיאול ארצה היתה מעולה, אמנם ארוכה מאד (11 שעות) שירות מדהים ומושבים נוחים, ראיתי אולי ארבעה סרטים וגם התקדמתי עם הספר ("עין החתול" של מרגרט אטווד, אותו לא פתחתי ביפן אפילו פעם אחת), ונמנמתי קצת (זו היתה טיסת יום אז לא ממש הצלחתי לישון). 

 

איך שנחתנו כבר הרגשנו בהבדל בין שם לפה. בין השקט והתורים המסודרים והניקיון המופתי – לבין ארצנו הקטנטונת. 

נהג המונית לא הפסיק לקשקש בחביבות במהלך כל הדרך הביתה, וזה היה כל כך מוזר ויוצא דופן עבורנו…… 

 

הפעם החתולים קיבלו את פנינו ללא הפתעות מטרידות. השכנה וילדיה נכנסו יום יום לטפל בהם, להאכיל אותם ולנקות את ארגז הצרכים שלהם, והכל עבר חלק, לשם שינוי.

מה שכן – אי אפשר בלי תקלות – המזגן בחדר השינה שלנו לא קירר. והוא חדש לגמרי (אולי חודשיים)………..

 

כיון שהיתה זו שעת לילה מאוחרת, פשוט הלכנו לישון בחדר של בני, שם עבד המזגן באופן תקין, והתקשרנו למתקין דבר ראשון בבוקר. 

לשמחתנו ולהפתעתנו הוא הגיע מיד, ואז התברר שבזמן שנעדרנו עשתה חברת החשמל עבודות באזור שלנו, והם…..הפכו את הפאזות בלי ליידע את התושבים. בשיחה עם שכן, התברר שאצלו כל המזגנים לא עבדו בעקבות עבודות התחזוקה האלה.

 

למזלנו ברגע שאיש המזגנים הבין שזו הבעייה, הוא סידר את העניין מיד. אבל באיזו חוצפה עושה חברת החשמל דבר כזה (שעולה לכל התושבים כסף ודאגה ועצבים)….לא ברור. 

 

הערב אנחנו מוזמנים לבתי וחתני לארוחת ערב חג. 

זו הפעם הראשונה שהם מארחים בביתם לערב חג, וגם אמו של חתני תהיה שם, כמו גם אחותו הגדולה עם משפחתה. 

שמחנו מאד כשהתברר שהם מארחים. זה היה רעיון של חתני, שאוהב מאד לארח.

לשאלתנו איך אפשר לעזור, התבקשנו להביא קינוח, אז ממש ברגעים אלה מכין T גם עוגת דבש וגם עוגת גבינת שמנת עם פטל אדום (הוא רצה אוכמניות, אבל בדיאטת ה-DAY TWO שלי פטל אדום מקבל ציון גבוה יותר -B – מאשר אוכמניות, שמקבלות C). 

 

לא נותר לי אלא לאחל לעצמי ולכולם שנה טובה, טובה יותר מקודמתה אם אפשר.

הרבה בריאות, ואם אפשר אז גם קצת נחת מהחיים, מהמשפחה, מהחברים, מהעבודה, כל אחד מעצמו

 

שנה טובה וחג שמח 

 

 

חזרה ארצה בערב ראש השנה

יש לי עוד המון המון לספר על יפן, ויש כבר פוסט מוכן בטיוטות על ימים 6-7 של הטיול, אבל אתמול בערב חזרנו ארצה, ועכשיו ערב ראש השנה, ובא לי לכתוב עדכון קצר.

 

כיף לחזור הביתה, תמיד כיף לנו לחזור הביתה, ובכל זאת הפעם לא ממש הרגשנו תוך כדי הטיול את הגעגוע הכבד ואת הכמיהה לחזור למרות שזה היה טיול ארוך – שבועיים וחצי.

היפנים מוזרים – אין ספק. כל יום הופתענו ממשהו חדש. כל יום למדנו עוד משהו.

אבל היה לנו טוב שם, היה נעים ונוח. ושונה. ומסקרן. וגם טעים. 

 

בטיסה מטוקיו לסיאול "דפקו אותנו" עם טיסה שהופעלה על ידי חברת ה-Low cost של Korean Air (חברת Jin Air). 

לטוס ב-Low Cost כידוע זה לטוס באוטובוס מעופף. אין מקום לרגליים (גם לקטנים כמוני), אין ממש כיבוד, אין כמובן מערכת שמע או סרטים, מטען לנייד….כלום.

ויחד עם זאת זה היה נעים ונוח יותר מאשר טיסה ב-UP של אל על……..וזו היתה טיסה קצרה יחסית (שעתיים ועשרים דקות). אז לא קיטרנו יותר מדי.

 

הטיסה מסיאול ארצה היתה מעולה, אמנם ארוכה מאד (11 שעות) שירות מדהים ומושבים נוחים, ראיתי אולי ארבעה סרטים וגם התקדמתי עם הספר ("עין החתול" של מרגרט אטווד, אותו לא פתחתי ביפן אפילו פעם אחת), ונמנמתי קצת (זו היתה טיסת יום אז לא ממש הצלחתי לישון). 

 

איך שנחתנו כבר הרגשנו בהבדל בין שם לפה. בין השקט והתורים המסודרים והניקיון המופתי – לבין ארצנו הקטנטונת. 

נהג המונית לא הפסיק לקשקש בחביבות במהלך כל הדרך הביתה, וזה היה כל כך מוזר ויוצא דופן עבורנו…… 

 

הפעם החתולים קיבלו את פנינו ללא הפתעות מטרידות. השכנה וילדיה נכנסו יום יום לטפל בהם, להאכיל אותם ולנקות את ארגז הצרכים שלהם, והכל עבר חלק, לשם שינוי.

מה שכן – אי אפשר בלי תקלות – המזגן בחדר השינה שלנו לא קירר. והוא חדש לגמרי (אולי חודשיים)………..

 

כיון שהיתה זו שעת לילה מאוחרת, פשוט הלכנו לישון בחדר של בני, שם עבד המזגן באופן תקין, והתקשרנו למתקין דבר ראשון בבוקר. 

לשמחתנו ולהפתעתנו הוא הגיע מיד, ואז התברר שבזמן שנעדרנו עשתה חברת החשמל עבודות באזור שלנו, והם…..הפכו את הפאזות בלי ליידע את התושבים. בשיחה עם שכן, התברר שאצלו כל המזגנים לא עבדו בעקבות עבודות התחזוקה האלה.

 

למזלנו ברגע שאיש המזגנים הבין שזו הבעייה, הוא סידר את העניין מיד. אבל באיזו חוצפה עושה חברת החשמל דבר כזה (שעולה לכל התושבים כסף ודאגה ועצבים)….לא ברור. 

 

הערב אנחנו מוזמנים לבתי וחתני לארוחת ערב חג. 

זו הפעם הראשונה שהם מארחים בביתם לערב חג, וגם אמו של חתני תהיה שם, כמו גם אחותו הגדולה עם משפחתה. 

שמחנו מאד כשהתברר שהם מארחים. זה היה רעיון של חתני, שאוהב מאד לארח.

לשאלתנו איך אפשר לעזור, התבקשנו להביא קינוח, אז ממש ברגעים אלה מכין T גם עוגת דבש וגם עוגת גבינת שמנת עם פטל אדום (הוא רצה אוכמניות, אבל בדיאטת ה-DAY TWO שלי פטל אדום מקבל ציון גבוה יותר -B – מאשר אוכמניות, שמקבלות C). 

 

לא נותר לי אלא לאחל לעצמי ולכולם שנה טובה, טובה יותר מקודמתה אם אפשר.

הרבה בריאות, ואם אפשר אז גם קצת נחת מהחיים, מהמשפחה, מהחברים, מהעבודה, כל אחד מעצמו

 

שנה טובה וחג שמח