על זוגיות, נכדים ולבבות

"לבקשת הקהל" רציתי מאד לכתוב פוסט על הדברים שאני עושה שמעצבנים את T, אבל הוא מסרב לשתף עם זה פעולה. 


"שום דבר לא מעצבן אותי אצלך" הוא אומר, ואני מנסה בעדינות, "בסדר, אתה לא מתעצבן כבר מהשטויות שלי, אבל לפחות ספר לי מהן" והוא מסרב.


ניסיתי לחלוב אותו קצת: "העובדה שאני תמיד לחוצה שלא לאחר, מקדימה מדי?" אני מנסה, או "העובדה שאני מבשלת כל דבר יתר על המידה?" אבל הוא בשלו. שום דבר לא מעצבן אותו.


כרגע, לפחות, הרמתי ידיים. אנסה לחשוב בעצמי או לפחות לשים לב כששפת הגוף שלו תאותת לי שעשיתי משהו מעצבן. 


 


כרגע הוא בדרך לעפולה להסרת התפרים, אבל כבר מזה שלושה ימים שאינו סובל מכאב ובעצם החלק הקשה של כל תהליך העקירה + השתלה מאחוריו, השבח לאל. 


 


ביום ראשון היה שיעור נהדר במסגרת הקורס "לחיות חיים נינוחים" באימושיין, והשיעור עסק בזוגיות, אהבה ומה שביניהם. גם השיעור הבא יעסוק בזה. 


מה שנטלי אומרת בעצם, הוא שבכל זוגיות יש אותי, יש אותך, ויש אותנו – וה"אותנו" זו ישות בפני עצמה עם פוטנציאל שונה מהפוטנציאל של כל אחד מאיתנו לחוד. 


והיא אומרת שיש בתים שבהם הפוטנציאל הזוגי לא ממומש – לפחות בחלק מהתחומים.


היא מחלקת את הפוטנציאל הזוגי לשבעה תחומים, שהם כלכלי, אינטלקטואלי, תקשורתי, מיני, רגשי, ייעודי והורי. 


עוד לא לגמרי ירדתי לסוף דעתה לגבי חלק מהתחומים האלה. 


 


אבל עוד משהו חשוב שהיא אמרה, הוא שהבסיס לזוגיות היא אכזבה. מי שנכנס למערכת יחסים זוגית צריך להבין מראש שהוא יפגוש הרבה אכזבות, ושהבסיס לזוגיות מיטיבה היא היכולת לחוות תסכולים בלי שזה ידרדר את הקשר. 


עם זה אני דווקא מאד מזדהה ומסכימה. 


ככל שאני כל הזמן אהיה עסוקה במה בן הזוג "אמור" להיות או לעשות – כך אני צפויה להתאכזב. ככל שנלמד, כזוג, לקבל זה את השטויות של זה, להכיל את הדברים שקורים, לעשות כמיטב יכולתי לגרום לו אושר – כך יתוחזק ויטופח הקשר. וזה חייב לבוא כמובן משני בני הזוג. 


היא ציטטה את ג'ון גוטמן שאמר ש-67% מהקונפליקטים בזוגיות לא נפתרים. והיכולת להישאר בזוגיות מיטיבה תלויה בעצם בהקשבה ובתקשורת בין בני הזוג. 


אחת השאלות שהיא שואלת בני זוג שבאים אליה לאימון זוגי היא "מאיפה אתה יודע להיות בן זוג?" וכאן בדרך כלל הכוונה היא שילדים סופגים את מה שהם יודעים על זוגיות מהוריהם, בדרך כלל.


בכלל כאשר רוצים לעבוד על "זוגיות" באימון, צריכים להתבונן ולחקור את מערכת היחסים של המתאמן עם "המטפל העיקרי" שהיה לו בילדות, בינקות. למשל אמא. 


 


עוד דבר מאד משמעותי שהיא אמרה, הוא שהזוגיות חייבת להיות במרכז המשפחה. לא הילדים. היא אמרה שאנשים טועים כשהם מתרכזים בהורות טובה, לפעמים על חשבון הקשר הזוגי. שילדים הם "עדים שקטים", רואים וסופגים הכל, רואים את ההבדל בין היחס שהם מקבלים מכל הורה לבין היחס שההורים מעניקים זה לזה. וזה משפיע. היא אומרת שהורים טובים יחד עם זוגיות במשבר זה לא הולך. וחשוב מאד לטפח את הזוגיות ולא להזניח אותה כשהופכים להיות הורים. 


ברור שכאשר הזוגיות עולה על שרטון, אז בריא יותר לפרק אותה מאשר להמשיך לחיות במתח ובכעסים באותו בית. אבל היא גם אמרה שגירושים מאד פוגעים בילדים ובאמת רצוי להתאמץ ולהתגרש באופן הכי פחות פוגעני שאפשר, ולא לאלץ את הילדים לקחת צד או לשמש כ"בלדרים" בין בני הזוג הנצים.


היו עוד דברים מאד מעניינים בשיעור וגם תרגול מעולה…..


המשך בחודש הבא. 


 


אז אתמול היה אחר צהריים מתוק ומהנה עם הנכדים, עם הספק אדיר. גם הספקנו לקפוץ לחנות לקנות להם מתנה קטנה (סתם ככה כי בא להם, וכי אני סבתא וזו אחת הפריווילגיות שלי), גם להתארגן צ'יק צ'ק ולקחת אותם לחוג השחייה, וגם המשכנו לקרוא ב"מסע אל האי אולי" כשחזרנו הביתה. עוד מעט נסיים. 


 


הכי נגע ללבי הקטע שבו הבובה אלישבע בעצם כבר תוקנה על ידי הרופא הגדול, אבל הגמד המכובד מורה הדרך מנטה-פנטה מצא דרך לענות לקוץ, רוץ ומוץ (הדובון, הכלבלב והחתלתול) על שאלתם – האם לבני אדם יש באמת לבבות? הוא אמר שאלישבע הבובה כמעט מתוקנת, רק חסרה לה פיסת עור דק ובהיר עבור אפה השבור (דבר שלא היה נכון כלל). קוץ הדובון מייד התנדב לתת לה מעורו, ונענה בשלילה כי הוא שעיר ופרוותי, ועורו לא מתאים לבובה אלישבע. ואז אמר דני, הילד, שהוא מוכן כמובן לתת לאלישבע מעורו, כמה עור שהיא צריכה – ובכך הוכיח מנטה פנטה לחיות שלדני, הילד, יש לב. במיוחד אהבתי את תגובתם של חכמוד ונשמותק לסיפור הזה – ראיתי את הניצוץ בעיניהם ובחיוכיהם כשפתאום הבינו את ה"תרגיל" שמנטה פנטה עשה…….


וגם אהבתי איך הם הבינו בעצמם (וגם דאגו להסביר לי) שרותי, ה"אמא" של הבובה אלישבע, לא באמת ילדה רעה, ושהיא לא הבינה באמת מה היא עושה כשהיא פגעה בבובתה וגרמה לה להיות קרחת, פיסחת, ובעלת אף שבור….


 


וגם כאן

30 מחשבות על “על זוגיות, נכדים ולבבות

  1. כמו מניפה

    נדמה לי שT סבור שזו שאלה מכשילה, כמו ששואלים גבר ’השמנתי’? אי אפשר לצאת מזה טוב. אני לגמרי מבינה למה הוא מתחמק מהתשובה, מבחינתו גם אם תשבעי בהן צדק ששום תשובה שלו לא תעורר אצלך כעס הוא לא מוכן ללכת לשם.
    מעניין האימון על הזוגיות, ובמיוחד אהבתי את היכולת להכיל אכזבות. בעיקר כי אנחנו מצפים מבן/ת הזוג לכל כך הרבה, איך אמרה נטלי: שישלימו אותנו בתחומים כל כך רבים, כלכלי, רגשי, מיני, אינטלקטואלי, וכו’. (גם אני לא הבנתי את הייעודי). 

    אהבתי

    1. empiarti

      כיון שסיפרתי ל-T על השיעור באימושיין, השאלות שלי היו יותר כמו שיעורי בית, פחות כמו "השמנתי?",  ולא חשבתי ש-T יהסס לענות עליהן. אבל בלי קשר לעובדה שאת צודקת, והגבר בדרך כלל יתחמק מתשובה לשאלות כאלה, T מאד לא משתף פעולה עם שאלות כאלה מהסוג הפסיכולוגי, אימוני….וזאת למרות שהוא מאד מתלהב ומסכים עם הדברים שאני מספרת לו על האימון וכן מסוגל לראות דברים על אחרים. הוא בחיים לא יילך לטיפול או אימון בעצמו, ודווקא מדהים ומעורר בי הערכה כמה טרנספורמציה הוא עצמה בכוחות עצמו (או בשיתוף פעולה איתי ועם הדרך שאני עוברת) במהלך כל שנותינו יחד. 
      לגבי אימון זוגי – זה מרתק. עוד אחת מהשאלות שהיא שואלת בני זוג היא באיזה בית הם רוצים לחיות. גם ה"בתים" מחולקים ל-7 תחומים מקבילים – סדר וניקיון, תאורה, אווירה, תקשורת, הזנה ואוכל (כולל תרבות ופנאי), מיניות וכסף. וכל בן זוג מתאר את הבית האידיאלי שלו בכל התחומים, ומדהים אותה בכל פעם מחדש כמה הבתים עשויים להיות שונים זה מביתו של זה. 
      נכון אמרת שאנחנו מצפים להמון מבן הזוג. הרבה פעמים מצפים שהוא יהיה ההורה המיטיב שהיה או דווקא שלא היה לנו. 

      אהבתי

  2. קוץ בתחת

    קודם כל: יש בפוסט משפט שנקטע באמצע. אולי תרצי להשלימו:
    "אבל היא גם אמרה שגירושין מאד".

    לגבי השאלה שלך, לבעלך, מה מעצבן אותו:
    אני לא מבין: את, באמת, לא יכולה לענות על השאלה הזו בלי לשאול אותו?
    אני יכול לתת רשימה, ארוכה כאורך הגלות, של תכונות ומעשים שלי – שמעצבנים את אישתי. אין צורך לשאול אותה…

    אני משוכנע, שזה עובד גם בכיוון ההפוך: אישתי יודעת היטב מה בה מעצבן אותי.
    זה לא מונע, מאיש מאיתנו, להמשיך ולעצבן…

    אהבתי

    1. רתם

      מסכימה מאוד.
      אם כך, יהיה מעניין לקרוא פוסט על דברים שאת יודעת שמעצבנים אותו 🙂
      נראה לי שאחרי כל כך הרבה שנות נישואים, מאוד יכול להיות שאותם דברים קטנים ומעצנים הם אלה שבונים את היציבות בזוגיות חזקה

      אהבתי

      1. empiarti

        זה מה שניסיתי. לכתוב פוסט על דברים שאני יודעת שמעצבנים אותו. נתקעתי אחרי שני דברים – אותם הבאתי בפוסט – ואז שאלתי אותו. ואז התברר שגם שני הדברים האלה כבר לא מעצבנים אותו בכלל. אמשיך לעקוב ואתעד לעצמי, וברגע שתהיה לי רשימה באורך סביר…אביא אותה כאן 

        אהבתי

    2. empiarti

      צודק. התחלתי לכתוב שגירושים "שורטים" את הילדים בכל מקרה, למרות שעדיף להתגרש ולעשות זאת כמה שיותר "יפה" וכמה שפחות פוגעני, מאשר להמשיך לחיות במתח, כעסים, ריבים ואפילו חוסר אהבה ביחד "למען הילדים". אתקן את זה. 
      כיון שאנחנו כבר די הרבה שנים חיים בבית בלי עצבים והתעצבנויות (וברור שהיו שנים עם יותר עצבים אבל האמת היא שריבים ממש מעולם לא היו) – קשה לי לענות על השאלה הלכאורה פשוטה הזאת. נתתי בפוסט שתי דוגמאות שפעם היו מחרפנות אותו, לדעתי, והוא טוען (והאמת זה גם ניכר בשפת הגוף וההתנהגות שלו) שזה כבר ממש לא עושה לו כלום. אני אמשיך לחפש דברים שלדעתי מעצבנים אותו….או שלפחות פעם עצבנו אותו ועכשיו כבר לא. מה לעשות, אנחנו זוג שדי עמל ומשקיע מחשבה ואנרגיה כדי להתחשב זה בזה….מרגיז, נכון?

      אהבתי

      1. קוץ בתחת

        האמת? – לא מרגיז אותי בכלל…
        מדוע שאתרגז? יש לי כל כך הרבה דברים אחרים להתרגז בגינם…

        רק שאני מקפיד לזכור, מה הסיומת של הפתגם לגבי מצבים שהם
        TOO GOOD TO BE TRUE.

        אהבתי

      2. קוץ בתחת

        תראי, זה לא באמת קשור אלי. זה לא באמת "עוזר לי", כי אין מה לעזור לי בעניין. זה גם לא "מרגיז אותי" לשמוע שיש לך זוגיות מאושרת. להיפך. אני שמח בשִמחתך. את ואני "מדברים" כאן מספיק זמן, כדי שתבחיני שאני לא נגדך – אני בעדך. 
        אני לא היחיד, שכותב לך שבעלך התחמק מלענות לך תשובה נכונה ואמיתית. גם "כמו מניפה" ו"טיטניום" כותבות את אותו הדבר. אין בדברָי שום כוונה לתקוף אותך. אני רק אומר, שגבר שאומר לאישתו מזה כמעט 40 שנים "שום דבר בך או בהתנהגותך איננו מעצבן אותי" – אינו אומר אמת. "שקרים לבנים" הם מוסד מוכר ומוּערך בחברה האנושית. דרך ידועה שמשמשת לחמוק מקונפליקטים. עם כל המוּדעות העצמית והחברתית, שאת חותרת אליה – את צריכה להבין לבד, שאין חיה כזו. כל כמה שחיי הנישואים שלכם טובים ומאושרים – עדיין אין חיה כזו. 
        ===>

        אהבתי

      3. קוץ בתחת

        עם כל הכבוד לזוגיות שלכם – אתם לא חושבים בדיוק אותו הדבר. לכל אחד מכם יש לא רק מחשבות שונות – אתם גם פועלים, לעיתים, האחד בניגוד לדעתו ולרצונו של השני. דוגמאות: בעלך רצה להעיף את ה"חיילת" מביתכם זמן רב לפני שהסכמת לעשות זאת. הוא נאלץ לבלוע את הצפרדע, כל עוד היא המשיכה לשהות בביתכם. באותו האופן, הוא קנה לעצמו אופנוע למרות התנגדותך. במקרה הזה, את זו שנאלצה לבלוע את הצפרדע. והכל בסדר. מדובר בשני אנשים שונים, למרות האופן המאד חיובי בו אתם מסתדרים יחד. וכאשר נאלצים לבלוע צפרדעים – אנשים מפתחים כעס, למרות שלפעמים הם מבליגים ולא מראים אותו. למרות הנכונות שלך "לשהות בתוך הכעס עד שיתפוגג" – אני סבור, שעמוק בליבך את עדיין כועסת עליו, על כך שהוא נותן לך סיבה לדאגה, בכל פעם שהוא עולה על האופנוע.  
        עכשיו, כמו שאין תשובה טובה על השאלה "השמנתי" (כמו שכתבה "כמו מניפה"), יש עוד שאלות שאי אפשר לענות עליהן תשובה טובה. אני אתן לך דוגמה: נניח שבעלך היה עונה על שאלתך את התשובה "את חופרת!" – האם יש איזושהי דרך שבה הוא היה נחלץ מהעניין? 🙂

        אהבתי

      4. empiarti

        בעצם אין לנו ויכוח, קוץ. כי התחלתי עם המשפט "זוגיות היא בסיס לאכזבה" – והדרך לטפח זוגיות טובה היא לדעת שניתקל באכזבות, ולדעת להתמודד איתן. מעולם לא התיימרתי לומר שאנחנו חושבים אותו הדבר או רוצים אותם דברים, ואתה מכיר אותנו כבר מספיק טוב מהבלוג כדי לתת אפילו דוגמאות אמיתיות מחיינו. אני לא כועסת עליו שהוא נותן לי סיבה לדאגה, בדוגמת האופנוע, אני מביעה את התנגדותי, אני מביעה את דאגתי, ואני לומדת לחיות עם זה. וגם הוא – התחשב ברגשות שלי ובחששות שלי בקשר לחיילת, וסבל בשקט עד שגם אני הבנתי שהיא חייבת ללכת. וכך הלוך ושוב אנחנו מנסים להתחשב וגם לומדים לחיות עם הדברים האלה. אני יודעת בוודאות שאני לא צוברת כבר כעסים (בעבר צברתי ועוד איך אבל למדתי לשחרר אותם), אני מקווה שגם T לא צובר – אבל כאמור הוא לא אוהב לדבר על הדברים האלה ואני מניחה לו. ואגב הוא אפילו לא צריך לומר "את חופרת" כי אני מרגישה בשפת הגוף שלו מתי זה מתחיל לחפור לו ומפסיקה מיד. 

        אהבתי

  3. *צופה מהצד*

    אם בעלך לא מוצא שום דבר שאת עושה שמעצבן אותו כנראה שאת האישה המושלמת 
    או שהוא בעל מושלם?
    בכל מקרה ברור שאת סבתא מושלמת, עשית לי חשק לקרוא שוב את המסע אל האי אולי 

    אהבתי

    1. empiarti

      חחחחח אף אחד מאיתנו אינו מושלם, אבל אני חושבת שלמדנו את השיעור הזה שהמורה שלי מדברת עליו – שיחסים מבוססים על אכזבות ותסכולים, וככל שנבין זאת ונקבל זאת ונחיה עם מה שיש בדרך הטובה ביותר, כך היחסים יהיו מיטיבים יותר, ומטבע הדברים מאושרים יותר. אין דבר כזה אישה או בעל מושלמים. בהחלט אני סבתא מושלמת  סתאאאאאאאאאאם אבל אני מאד מאד משתדלת להיות שם עבור הנכדים (והוריהם) והתמורה על כך היא מדהימה!

      אהבתי

  4. אמבטיה

    הבסיס לזוגיות הוא אכזבה. וואו. איזה משפט מעניין… וזה נכון גם למערכות יחסים אחרות או שמייחד זוגיות אמא-אבא? 
    ובכלל למה מרעכת היחסים הזו שונה כל כך משאר המערכת, חודרת כל כך לנשמה, תובענית ומאתגרת כל כך, אפילו כשלא חיים יחד…

    אהבתי

    1. empiarti

      ברור שזה נכון לכל מערכות היחסים, אבל בזוגיות יש באמת התערטלות ואינטימיות ברמה כזאת שלא קיימת בשום מערכת יחסים אחרת, הפגיעות הרבה יותר גדולה והציפיות הרבה יותר גדולות, ולכן האכזבות והתסכולים הרבה יותר משמעותיים. 
      תחשבי על זה: 67% מהקונפליקטים בזוגיות הם לא פתירים. זה מספר עצום. ללמוד לחיות בשלום עם 67% קונפליקטים שאינם פתירים….לא משימה פשוטה.

      אהבתי

  5. קורדליה

    אפילו אם יש דברים שבהם את מעצבנת את טי, העובדה שהוא לא מודע אליהם, ואני מאמינה לו, מראה לדעתי שהוא טיפוס שאוהב לזרום ולא להתייחס לדברים שנראים לו לא משמעותיים. זה נהדר וזה אומר שהוא מקבל אותך כמו שאת ואוהב אותך כמו שאת.
    החלוקה לתחומים של זוגיות קצת קשה לי. לא הבנתי מה זה ייעודי ומה זה תקשורתי. 
    מעניין שרוב הקונפליקטים בזוגיות לא נפתרים. לפחות יותר מחצי מהם. כנראה שזה אכן כך, אבל באמת לא חייב להפריע לזוגיות.
    בסך הכל פוסט מעניין עם הרבה תובנות שצריך לחשוב עליהן..

    אהבתי

    1. empiarti

      לא יודעת עם T לא מודע לדברים שמעצבנים אותו אצלי, אני יודעת שהוא באמת מקבל אותי כמות שאני, אוהב אותי אהבת אמת – ובמהלך השנים הוכיח לי את זה שוב ושוב כך שאין לי על כך שאלה בכלל – וכנראה בלי קורסים ולימודים ואימונים T הוא מסוג האנשים שבאופן טבעי יותר לחיות עם מה שיש, לקבל ולאהוב את מה שיש, כמו שהטיפו כל הפילוסופים האקזיסטנציאליסטיים. זה עוד יותר מרשים כאשר מכירים אותו ורואים איך הוא כל הזמן מחדש ומאתגר את עצמו ופורץ דרך בתחומים חדשים – כלומר הוא לא חי עם מה שיש מהבחינה הזאת. אבל כאשר יש אדם שהוא אוהב, הוא באמת מקבל אותו כמות שהוא. תכונה מדהימה לדעתי. 

      אהבתי

  6. פועה

    אני מכירה את הזן הזה של גברים שלא רוצים להכנס לכל הדיונים האלה. זה לא אומר שהוא לא חושב על זה בעצמו, ואפילו לא מעט.
    יש אפילו אפשרות שהעלאת שאלה כזו מעלה למודעות ולמחשבה והשינויים הם נסתרים, אבל קורים.
     
    את כותבת על השינוי האדיר וההתפתחת שלו לאורך השנים, אני בטוחה שזה קשור להתליכים שאת עוברת, שמשתקפים אצלו, בעבודה פנימית וחשאית, בינו לבין עצמו .

    אהבתי

    1. empiarti

      נראה לי שאת צודקת לגבי T. הוא לא אוהב לדבר על דברים כאלה. בכלל הוא לא היה דברן גדול, יותר איש של מעשים. דווקא לאחרונה הוא נפתח יותר, מדבר יותר, פתוח יותר – אבל זה די חדש. ללא ספק הוא תמיד הגיב לתהליכים שאני עברתי, ותמיד איכשהו נוצר סנכרון מחדש עם כל שינוי שאני עברתי וגם עם כל שינוי שהוא עבר. זה לא מובן מאליו וזה אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי בזוגיות שלנו לאורך השנים, ובאמת אחד הדברים שגרמו לי להבין שזה הדבר האמיתי כאן……….

      אהבתי

  7. סתם כותבת..

    ואוו התחברתי לכל כך הרבה דברים ששיתפת כאן!
    אני אתחיל מזה שאני ממש ממש שמחה לשמוע של T כבר לא כואב. אני זוכרת את הפוסטים שלך על הכאבים שלו והתקפלתי במקומי.

    אני כל כך מסכימה שצריך לתחזק את הזוגיות ולפעמים לשים לזה דגש יותר אפילו למרות שיש ילדים. אני רואה המון זוגות ששוכחים את הזוגיות או שהיא נפגעת גם מבחינה מינית וגם תקשורתית. מתחבאים מאחוריי הילדים כדי לא להתמודד. חייבת לציין שאני נורא דוגלת בזה, הזוגיות חשובה לי מאוד, אני יודעת שאם לא טוב לי בזוגיות אפילו אם זה ריב קטן שמחרב לי את מצב הרוח זה משפיע גם על אופן הטיפול שלי בבנות.
    הכל מתחבר.
    לגבי האכזבה, זה ישר לקח אותי לכיוון בעלי שאני בטוחה שהוא התאכזב ממני בכמה דברים לאורך שנות נישואינו. והוא מתגבר על זה ואני מרגישה שהוא אוהב אותי ומטפח אותי למרות האכזבות שהיו לו ממני. זה גורם לי כל כך להעריך אותו.

    אני גם רוצה לכתוב פוסט על דברים שאני עושה שמעצבנים את בעלי. רעיון מצוין ובהשראתך. אדאג לתת לך קרדיט.

    את יודעת שאת האהבה הוירטואלית שלי?

    אהבתי

    1. empiarti

      תודה כותבת יקרה, ריגשת אותי בתגובה שלך. וחשוב לי להדגיש שלא רק בעלך חווה אכזבות ולמד לחיות איתן, גם את חווה כל הזמן אכזבות ולומדת להסתדר ולהתגבר ולהיות בסדר איתן – זה דו כיווני. ותודה על דאגתך ל-T ולכאביו, שתודה לאל כבר עברו. 
      אוהבת לגמרי בחזרה 

      אהבתי

  8. הבהיר

    הטיפ שלי לזוגיות: טפל בעצמך.
    וכבר כתבתי לך כמה אהבתי את המסע אל האי אולי. המון שנים לא קראתי בספר הזה, ואפילו הדיבור עליו מעלה בי טעם מר-מתוק של ילדות נשכחת.
    ואסור כמובן לשכוח את השיר "אלישבע מה נחמדת" של "החלונות הגבוהים".

    אהבתי

    1. empiarti

      "טפל בעצמך" זה טיפ מעולה. קח אחריות על התגובות שלך. עוד טיפ מעולה. כולם יודעים להגיד "אתה לא יכול לשנות אף אחד, אתה יכול לשנות רק את עצמך" – אז אתה לא באמת משנה את עצמך, אתה מתפתח ולומד להכיר את עצמך ולוקח אחריות על החלק שלך בשותפות הזאת – והצד השני מגיב לזה. 
      עדה הזכירה את "אלישבע מה נחמדת" ובאמת אני חושבת גם השיר וגם הסיפור הופיעו בקובץ "שיר הגדי" של מרים ילן שטקליס – שנועד לילדים קטנים. היו לי בילדותי עוד שני קבצים שלה: "בחלומי" ו"יש לי סוד" שנועדו לגילאים גדולים יותר. הלוואי והיו לי הספרים האלה גם עכשיו. 

      אהבתי

  9. טיטניום

    "הבסיס לזוגיות היא אכזבה" זה בהחלט משפט מעניין מאוד והאמת, שבהתחלה כשקראתי אותו זה נשמע מאוד לא הגיוני ולאט לאט, נראה לי שזה משפט מאוד נכון. 
    וכמובן שהוא לא יגיד לך מה מעצבן, הוא מפחד שזה יחזור אליו בבומרנג 🙂 

    אהבתי

    1. empiarti

      יכול להיות ש-T חושש שזו שאלה מכשילה (כמו שמניפה כתבה למעלה, מהסוג של "השמנתי לדעתך?" וכמו שקוץ גם כתבת בתגובתו) ויכול להיות ש-T כבר לא שם לב מה מעצבן אותו אצלי כי הוא התרגל לחיות עם זה. וכי אני באמת משתדלת לא לעשות דברים מעצבנים. וגם – אני לא נוטה לשאול שאלות מכשילות. בגדול הבית הזה הוא די נטול עצבים, מאד על מי מנוחות – כנראה שלמדנו באמת לחיות זה עם זו במהלך השנים (בכל זאת ביחד 42 שנה, מתוכם 38 שנים נשואים….) 

      אהבתי

  10. טליק

    בעיני לא צריך להיות אדם מושלם,די לי שאת(לצורך העניין) אדם מפרגן ,חם,חכמה ובעיקר סבתא מושלמת לדעתי וזה מספיק. פחות משנה אם יש לך או אין לך דברים שמרגיזים,זה בטל בשישים לאורך זמן ודאי כשהנישואין מתנהלים בצורה טובה. 
    גם אני יכול לכתוב פוסט את מה שמעצבן בי אצל אישתי אבל זה יהיה יותר בקטע של אנקדוטה ולא באמת משהו שמפריע לקשר הזוגי.
    אבל זה רעיון מצויין לפוסט:-)

    אהבתי

    1. empiarti

      ניסחת את זה מאד יפה מאד נכון טליק. והעובדה שאני כותבת לפעמים פוסט קיטורים שכזה (שבעצם לא היו בו קיטורים אלא התבוננות) – היא חלק מהדרך שבה אני מעבדת דברים לעצמי. אני לא מושלמת ולא שואפת להיות מושלמת, אלא שואפת להיות רגועה ונינוחה וליעד הזה אני דווקא כל הזמן מתקרבת עוד ועוד. ובעלי גם לא מושלם, אבל השאיפה שלי היא לתמוך בו ולעזור לו גם כן להיות רגוע ונינוח. ומשהו בדינמיקה שלנו עובד. עובד טוב. 
      זה באמת אגב רעיון מצוין לפוסט אם בא לך

      אהבתי

  11. n_lee

    המשפט הזה "יש אותי יש אותך ויש אותנו"
    זה משפט ששמעתי מאחי לפני יותר מעשור
    לא חושבת שהוא שמע על אימושין
    זו פשוט הדרך שלו לראות מערכת יחסים זוגית
    ואני בהחלט יכולה להסכים עם זה

    זוגיות היא דבר שצריך להשקיע בו
    אני למשל שמעתי מלא מעט אנשים שברגע שמגיעים ילדים הזוגיות נדחקת
    ולפעמים אף כמעט ונעלמת כי רוב התשומת לב מושקעת בילדים והזוגיות? למי יש זמן אליה בכלל
    אבל זוגיות זו מערכת יחסים וכמו בכל מערכת יחסים צריך להשקיע בה כדי שהיא תמשיך ותפרח
    וכאשר לא משקיעים… אז הכל שוקע

    ככה אנשים הופכים בעצם להיות זרים אחד לשניה
    שכל מה שמשותף זה רכוש וילדים ותו לא

    אהבתי

    1. empiarti

      כשהמורה שלי אומרת שבזוגיות "יש אותי, יש אותך ויש אותנו" היא מתכוונת שהזוגיות היא ישות בפני עצמה, יש לה פוטנציאל שהוא שונה מהפוטנציאל של כל אחד מבני הזוג בפני עצמו. 
      מה שהיא אומרת על החשיבות של טיפוח הזוגיות גם ובעיקר כאשר מגיעים הילדים, מאד מדבר אלי. 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s