טיול נשים וכורסת העיסוי האולטימטיבית

לפני כמה שנים החליטה 'שריתה' שהיא רוצה לעשות משהו חדש ושונה עם עצמה, ויצאה ל'מלכת המדבר'. בהתחלה היה נראה ש"מה לה ולזה?" מכל מיני בחינות, אבל היא דווקא התקבלה והשתלבה ואפילו נהנתה מאד מהמסע, ועל הדרך יצרה כמה חברויות חדשות, וכל כך הצטיינה שם שהם הזמינו אותה להיות חלק מהצוות. 

 

לזמן מה היא אכן הצטרפה ושיתפה פעולה, עד שבהדרגה הבינה שהם בעצם מנצלים אותה ואת האחרות, משתמשים בזמן ובאנרגיה שלהן ללא כל תמורה – הכל בהתנדבות – ועל הדרך גורפים הון. 

באיזשהו שלב הבינה 'שריתה' שהיא לא מוכנה לשתף פעולה עוד עם הדבר הזה, אבל כן בא לה לטייל בארץ ובעולם ולהרחיב את המעגלים החברתיים שלה, ועם כושר הארגון המעולה שלה יזמה קבוצת טיולים חדשה, הציעה לחברות, מכרות, וחברות של חברות להצטרף, מצאה מדריכת טיולים (שבסופו של דבר לא כל כך התאימה) ואז עוד אחת – וכך כבר שנה הן מטיילות להן בערך פעם בחודש במקומות שונים בארץ ומאד נהנות.

 

הגרעין הראשוני של הבנות הגיע מ'מלכת המדבר' אבל כאמור הצטרפו אחרות שזו הביאה וגם זו הביאה – ההרכבים משתנים מעט בכל טיול, כמובן, בגלל הלו"ז ונסיבות החיים של כל אחת מהמשתתפות – אבל הקבוצה כבר חיה ונושמת, יש להן גם טיול מתוכנן בחו"ל באביב, ובסך הכל זה נראה מאד מוצלח.

 

כש'שריתה' הזכירה שמתוכנן טיול או לאזור הכרמל או לאזור הרי ירושלים בסוף נובמבר, הבעתי בהססנות את רצוני להצטרף. אמנם אני לא 'מלכת מדבר' ולגמרי לא מיטיבת לכת ידועה, אבל ראיתי בטיולים השונים שעשינו בשנים האחרונות ( בגלפגוס, בויאטנם, בשווייץ וביער השחור ובעיקר עכשיו ביפן) שבסך הכל אני לא לגמרי 'פדלאה', ולאחרונה אני הרי הולכת ברגל כל יום…..חשבתי לנסות. בחשש די גדול, אמנם, אבל איך אומרים? בא לי. 

 

'שריתה' קפצה על ההצעה בהתלהבות רבה, אני ביקשתי 'פטור' מתורנות נכדים (כי הטיול תוכנן ליום חמישי) והסבתא השנייה באמת התנדבה להחליף אותי, וכך יצא שאתמול יצאתי לטיול בכרמל, מסלול של נחל נדר (מאוניברסיטת חיפה ועד לטירת הכרמל) עם עשר נשים נוספות –  ומדריכה מקסימה.

 

האמת? קצת חששתי. לא מההליכה עצמה – גם כי, כאמור הרגשתי שאני בסדר מבחינת הכושר, וגם כי בדקתי מה כתוב על המסלול הזה (ותודה לפרופסור גוגל) והבנתי שהוא גם נחשב ל"בינוני" וגם רובו בירידה (ואני אלופה בירידות, מאד מאד יציבה) במתווה הנחל, והרגשתי (בצדק) שבתור פעם ראשונה, זה מסלול שלא תהיה לי בעייה להתמודד איתו.

 

לא, חששתי מהקבוצה, מהבנות, מהסיטואציה של להיות חדשה בקרב בנות שכבר טיילו יחד כמה פעמים, חלקן עוד מ'מלכת המדבר', ויש להן את ההווי שלהן ובעיקר את הגיבוש שלהן. 

והאמת שגם חששתי קצת כי היה לי ברור שרובן צעירות ממני לפחות בעשר שנים, אם לא יותר. 'שריתה' צעירה ממני באחת עשרה שנים, והנחתי שרובן בגילה פחות או יותר.

 

ומה היה בסוף? בסוף לא הייתי ה'חדשה' היחידה – היו עוד לפחות שלוש נשים שזו היתה הפעם הראשונה שלהן. 

בסוף כולן כולן היו ממש חמודות, גם החדשות וגם הוותיקות. 

בסוף פערי הגיל לא היו פונקציה בכלל, למרות שבאמת הייתי הכי מבוגרת שם. 

בסוף היה ממש כיף, נינוח, מצחיק ומהנה, ואפילו מזג האוויר האיר לנו פנים. לא ירדה עלינו אף לא טיפה אחת של גשם (בעצם כן ירדו כמה טיפות בודדות, באמצע המסלול כשהגענו לניקבת עין קדם והשמים התקדרו להם לכמה דקות בודדות), לאורך רוב המסלול השמש זרחה, מסביבנו צמחיית החורש של שמורת הכרמל, מעלינו נשרים ומולנו כמעט לאורך כל המסלול – הים. האוויר היה נעים (והלך והתקרר בהדרגה) ורענן אחרי הגשמים של יום רביעי, וההנאה היתה שלמה.

 

יצא לי לפטפט בדרך בכל פעם עם מישהי אחרת, וכך לאט ובהדרגה להכיר כמעט את כולן.

לא צילמתי כמעט, אבל חייבת להביא לפחות אחד מעצי הזית העתיקים המרהיבים שפגשנו בדרך

 

 

כשהגענו לסוף המסלול נסענו ברכבים שהשארנו למטה במיוחד למטרה זו, חזרה לחניון שליד אוניברסיטת חיפה, שם השארנו את שאר הרכבים, ונסענו במשך דקות ספורות לחורשת הארבעים, שם "פתחנו שולחן" ואכלנו (בשלוש אחר הצהריים) ארוחת צהריים. כל אחת הביאה משהו לכולן. אני הבאתי את סלט השורשים המפורסם של T, ש'שריתה' הזמינה במיוחד (וצחקתי עליה שהיא שמחה שבאתי לטיול רק בגלל הסלט הזה 😜).

 

בשלב זה כבר די קפאנו מקור. השמים התקדרו לגמרי והרוח היתה קפואה. יחסית הגעתי מוכנה לקור – שלוש שכבות (שניים מהם פליס), כובע צמר (ועוד כובע רזרבי, אותו השאלתי למישהי) ועליו הקפוצ'ון של הפליס העליון. ועדיין קפאתי. 

'שריתה' (הידועה כפירומנית) עוד רצתה להבעיר מדורה, אבל הבנות (לשמחתי הרבה) מיהרו לקפל את העניינים ויצאנו הביתה קצת לפני חמש אחר הצהריים. 

 

כשהתקרבנו לאזור השרון הבנו שכאן כל היום ירד גשם. איזה מזל היה לנו! זה יכול היה להרוס לנו את כל הטיול, לו היה הגשם מעט יותר צפונה!

 

הטיול היה נהדר, אבל היה גם נהדר להפשיר ברכב, בדרך הביתה.

ואז, באמצע הדרך, התקשר T.

לא זוכרת אם סיפרתי כאן, אבל כשחזרנו מיפן, החלטנו שאנחנו רוכשים לעצמנו כורסת עיסוי. 

עשינו 'חקר שוק' מאד רציני, תחילה דרך האינטרנט והטלפון, ובסוף אני כיתתי את רגלי מחנות לחנות ובדקתי אחת אחת את כל כורסאות העיסוי המוצעות למכירה בארץ. 

באיזשהו שלב זה התחיל קצת לבלבל אותי, בעיקר כי לכל כורסא* כזאת היה יתרון כלשהו על האחרות, והיה קשה להחליט ביניהן. 

בסופו של דבר בזכות מבצע סוף שנה של אחת הרשתות, רכשנו את אחת הכורסאות המשובחות ביותר (והיקרות ביותר) מתצוגה (וכך חסכנו הון), ובדיוק כשהייתי בדרך הביתה מהטיול ביום חמישי – הכורסא הגיעה. 

 

עניתי לטלפון ו-T הנסער אמר שהמובילים מסרבים להעלות אותה לקומת השינה – וזאת למרות שבדקתי מראש את המימדים והוחלט שזה אפשרי, וסיכמתי מראש עם החנות על תעריף מיוחד (ההובלה היתה כלולה במחיר הכורסא אבל סיכמתי שנשלם 150 ש"ח כדי שיעלו לנו את הכורסא לקומה השנייה).

T – שהפיוז שלו מאד קצר בתקופה האחרונה – רתח וצעק ואמר שהוא מחזיר את הכורסא, ואמר שאתקשר לחנות ואצעק על המוכרת שאיתה עשיתי את העיסקה, ושם אותי על רמקול. 

והאמת היא שאני בכלל לא התרגשתי, וניסיתי לדבר ברוגע בעם המוביל ולומר לו מה סיכמתי עם המוכרת….והוא דיבר גם איתה, אבל התברר שאיך שהיא העבירה לו את הדרישה שלי היה יותר בסגנון של "אם אפשר" ו"אם בא לך" והוא החליט שממש לא בא לו, ובכל מקרה 150 ש"ח זה לא בא בחשבון ו….בקיצור – שמח.

 

וכל הזמן הזה, פשוט לא התרגשתי. לא התרגזתי. אפילו לא היה לי אכפת ש-T באמת יאמר להם להחזיר את הכורסא לחנות. הדבר היחיד שהיה לי חשוב הוא שהוא יירגע, שלא יתרגז.

אמרתי לו שאין שום בעייה, ושהוא יכול להורות להם לקחת אותה בחזרה בלי להוציא אותה בכלל מהקרטון, ושמבחינתי הכל בסדר – שיעשה מה שהוא חושב לנכון. 

גם ככה הוא היה חם עליהם כי אמרו לו שיגיעו אם הכורסא בין 13:00-16:00 והם הגיעו (איך לא?) רק בחמש. 

 

כשסגרתי את הטלפון, אמרה לי 'שריתה' שהיא בהלם מאיך שהגבתי, ואיך שדיברתי עם T. היא מכירה אותי הרבה שנים, וזוכרת איך פעם דברים כאלה היו מייד מקפיצים אותי. ורק אז בעצם שמתי לב לתגובה שלי. ושוב הבנתי כמה כעס צבור שוחרר לי כנראה מהגוף בשנים האחרונות. וזה הרגיש טוב.

 

הגענו לביתם של 'שריתה' ו-'שותפנו', שם השארתי את הרכב שלי, נפרדנו בחיבוקים ובתודות, ונסעתי הביתה, סקרנית איך אמצא את T כשאגיע. 

 

וכשנכנסתי הביתה, זה מה שחיכה לי כשפתחתי את הדלת: 

 

 

T התענג על אחת משש התוכניות האוטומטיות של הכורסא, ושפע התנצלויות על שיחת הטלפון. 

הסברתי לו שהכל בסדר, ושרק חבל לי שהוא התעצבן כל כך.

עדיין לא ברור איפה נמקם את הכורסא באופן סופי, אם ניכנע ונמצא לה מקום בסלון, או שנמצא פתרון בכל זאת להעלות אותה לקומת השינה, אבל היא כאן כדי להישאר. 

T טוען שהיא עוד יותר משובחת מכל הכורסאות ש'דגמנו' ביפן, והאמת שמה שהכורסא הזאת עושה לכפות הרגליים……שם בכיס הקטן את כל הכורסאות שניסיתי…….

 

* לא הצלחתי להחליט אם לכתוב כורסא או כורסה – אף אחת מן השתיים לא נראו לי טוב!

 

וגם כאן

30 מחשבות על “טיול נשים וכורסת העיסוי האולטימטיבית

    1. empiarti

      איזה פרגון, תודה. לא מלכה, ממש לא מלכה, אבל מאד מרוצה בכל פעם שאני מגלה שוב את הפירות שאני רואה כתוצאה מהתהליך שאני עוברת.
      עצי הזית שלאורך נחל נדר מדהימים אחד אחד. הבאתי כאן את הצילום האחד שצילמתי בלי ששאר הבנות נדחפו בחביבות ל-FRAME 

      אהבתי

    1. empiarti

      באמת יש לי הרגשה שזו התחלה חדשה. יש כבר טיול נוסף שמתוכנן לדצמבר – יום לפני שבני וכלתי מגיעים לביקור. 
      T אדם רגוע בדרך כלל. הכורסא לגמרי שדרגה כאן את איכות החיים של שנינו (ושל כל החברים/משפחה שפתאום יתחילו כנראה לבקר אצלנו לעיתים יותר קרובות ), אבל בשנה האחרונה אני רואה שמצטבר אצל T כעס – שקשור בעיקר לכל מה שקורה מסביב, במדינה, בממשלה, ובכלל בעולם – ומאז כל דבר קטן שלוחץ לו על הכפתור הזה, משחרר החוצה כעס ללא פרופורציה. מנסה לעזור ולתת תוקף ולהקשיב – וזה באמת עוזר. אבל רק עד גבול מסוים. מעצם ההקשבה הרגועה שלי בטלפון, הוא נרגע די מהר ואפילו מצא צורך להתנצל….זה חימם את לבי

      אהבתי

      1. oron's

        סליחה שאני מתיימר להבין אבל זה נשמע כמו תסכול אצלו של משהו פנימי, חוסר סיפוק אולי? ושוב אין לי בסיס להבין רק תחושה מקריאה בין השורות.

        אהבתי

      2. empiarti

        זה בסדר גמור שאתה מנסה להבין את הכעס שמצטבר בתוך T. במישור האישי והמקצועי אני לא מרגישה תסכול אצלו בכלל. אבל במישור הכללי, החברתי, הלאומי, הממשלתי…..הכעס והתסכול הולכים וגדלים, הולכים ומצטברים….בקיץ שעבר היה אפילו רגע שבו הוא ממש נשבר ואמר שבא לו שנרד לארה"ב (שם גם יש לנו עסקים ורכוש). לא התווכחתי איתו, נשמתי, ואמרתי לו בצחוק שבוא נחכה עד אחרי הבחירות שם, אולי בסוף יהיה גרוע שם בדיוק כמו פה….והוא צחק אלי שאין סיכוי שטראמפ ייבחר…..ובכן, כנראה שאסור לצחוק על דברים כאלה. זו לא הסיבה שלא ירדנו (לא כל כך מהר נקום ונעזוב את ארצנו האהובה) אבל באופן כללי נראה שהעולם הולך לכיוון לא טוב…..ולכן דווקא חשובה כל כך העבודה שאנחנו עושים (אתה, אני, אחרים) ברמה של אחד על אחד….להיטיב עם אנשים, ללמד אותם לחיות בשלום עם עצמם ועם סביבתם….

        אהבתי

      3. קוץ בתחת

        כבר פעמים מספר, שאישתי אמרה לי, שאני מסתובב ממורמר.
        גם אצלי – הכוונה היא "במישור הכללי, החברתי, הלאומי, הממשלתי". 
        או במילה אחת – "ביבי".
        אני לא מצליח להבין, איך העם מניח להתנהלות הזו להִמָשך. אני לא מבין, איך מנסים לחוקק חוק אחד אחרי השני, כדי למָלֵט את ביבי מהכלא – ואין פוצה פה ומצפצף. אני לא מבין, איך יש פרשת 1000 ו – 2000 ו – 3000 – ועדיין הוא זוכה לשלושים מנדטים. 
        בעיניי, האיש הזה הורס את מדינת ישראל. ועוד יותר מכפי שהוא הורס כרגע – הוא משאיר שלולית עכורה לדורות הבאים. מנחיל התנהלות כוחנית, חסרת אידאלים, חסרת בושה, מזלזלת באזרחי המדינה, לא רואה אף אחד ממטר.
        ===> 

        אהבתי

      4. קוץ בתחת

        ובניגוד לכם עצמכם, שעדיין גרים כאן – הבן שלכם חי בארה"ב, גם ההורים שלך. לפני כשבועיים היינו בביקור אצל חברה שלנו, שהזמינה אורחים כדי שיכירו את הנכד החדש שלה, שנולד בברלין. תושב ברלין, כולל הוריו, כמובן. 
        כלומר: לא מדובר בסתם דיבורים. הטובים ביותר אשכרה יורדים מהארץ. משאירים אותה לערסים, לחרדים ולערבים. נראה לאן המדינה הזו תגיע, ללא מיטב בניה. מדינה, שכבר עכשיו שום דבר לא עובד בה כמו שצריך.


        וביבי? הוא לא רואה את היורדים, את הצעירים שלא יכולים לקנות דירה, את הנהגים שעומדים בפקקים למרות שחולבים אותם במיסוי על הרכב ועל הדלק. טוב, הוא רואה מחלפים – וגם את הישרדותו על כס השלטון…
        ===>

        אהבתי

      5. קוץ בתחת

        אנחנו – אנחנו הם אלו שחיים בבועה. אנחנו, שמצליחים לחיות חיים סבירים. ואנחנו הם אלו שמתמרמרים. 

        ואילו אלו שחיים בזבל, אלו שאשכרה נפגעים מהתנהלותו, שחווים רפואה ציבורית מתמוטטת, שהילדים שלהם זוכים לחינוך ציבורי רע, שנאלצים לנסוע בתחבורה ציבורית נחשלת, שאינם מצליחים לקנות דירה – הם אלו שמצביעים עבור ביבי. הייתי אומר "מגיע להם!" – רק שגם אנחנו חיים כאן…

        את מוזמנת להעביר את תנחומָי ל – T. לספר לו, שיש עוד כאלה שמרגישים תחושות דומות.

        אהבתי

      6. קוץ בתחת

        ודאי שזה מחלחל. וזה אכן הנזק הנורא, שהאיש גורם.
        אפילו שני אלו, עם הלשון החוּמה מרוב שהם מלקקים לביבי בתחת, אמסלם וביטן – אפילו הם לא היו מצליחים לשרוד את מעלליהם אלמלא זכו לתמיכת הבוס שלהם. אלמלא היו שופרו של ביבי, עבדים נרצעים לתעלוליו. 
        והנה, שתי החארות האלו הצליחו להעיף את בני בגין מהוָעדה כאילו כלום – ותנועת "הליכוד" ממשיכה כאילו כלום לא קרה, כלום לא קורה, כלום לא יקרה…

        פשוט אין מילים – והיאוש גדול.

        אהבתי

      7. empiarti

        אכן היאוש גדול ומרגע לרגע נראה שהמדינה הזאת הולכת פייפן, כמו ששר אריק אינשטיין ז"ל. 
        ולצערי אתה מביט מסביב ויש עוד הרבה מנהיגים כאלה שם בחוץ, ואין ממש לאן לברוח. אנחנו במיעוט כאן, לאחרונה ממש מיעוט נרדף – ואני לא מדברת בכלל על הקטע המדיני, אלא עלינו כאזרחים שמאמינים שהמדינה אמורה לדאוג לנו, לשרת אותנו, לפעול על פי חוקים וכללים ובלמים ואיזונים………….לא יודעת מה יהיה. 
        כמו שאמרת – לא משנה מה האנשים האלה בשלטון עושים, "העם" מסרב לראות ומסרב לתת לעובדות לבלבל אותו….וממשיכים להצביע כפי שהצביעו ולא נראה שינוי באופק הנראה לעין. והדבר היחיד שאני מוצאת שהפרט יכול לעשות – פרט לפתק בקלפי ואולי להיות פעיל בתנועה או מפלגה כלשהי, למי שזה מתאים לו – זה לפחות לדאוג שהסביבה המיידית שלו תהיה בסדר. ללמוד להישאר רגוע בלי קשר לנסיבות, לשמוח בדברים הקטנים – להיטיב עם אחרים כמה שניתן, ולקוות לטוב

        אהבתי

  1. פועה

    אני כותבת כורסא

    אני יכולה להבין את החששות של להכנס לחבורה מגובשת כזו, אבל נראה שמצאת את דרכך בקלות ובמהירות, ולפחות באת עם חברה אחת מוכרת, זה נראה לי כמו סוג של עוגן של בטחון. 
    ועץ הזית, יפיפה ומעורר אפילו תחושת ענווה, רואים עליו את הגיל ונסיון החיים.

    אהבתי

    1. empiarti

      כנראה שהרבה כותבים כורסא, גם באינטרנט, אבל שהכתיב ה"תקין" בעברית (בניגוד לארמית, מקור המילה) הוא ’כורסה’. יש לי חיבה מיוחדת לארמית ולכן נראה לי שאמשיך לכתוב כ’כורסא’. ודווקא העובדה שבאתי עם ’שריתה’, שהיא המארגנת של הקבוצה ורוב החברות הגיעו דרכה, הגבירה את חששי. לא רציתי להידבק אליה, חששתי שמרגע שהן תהיינה כולן יחד אני ארגיש outsiderית….כל מיני שטויות. בפועל הייתי גם איתה אבל גם עם אחרות, זה השתלב כל כך טבעי והאווירה היתה כל כך קלילה וחביבה, שהבנתי שחששתי לשווא.  עץ הזית הוא אחד האהובים עלי. באמת מעורר ענווה. הגנן שלנו לא הסכים לשתול לי כזה בגינה כשבנינו, אמר שיש הרבה אלרגנים ושזה יעשה לי בעיות עם ילדים/אורחים……

      אהבתי

  2. כמו מניפה

    נדמה לי שכמו דוגמא/ה טבלא/ה ואפילו קופסא/ה כורסא/ה גירסא/ה וסוגיא/ה המילה ’כורסה’ הגיעה לעברית מארמית שם האל"ף הסופית מקורית. האקדמיה ללשון העברית החליטה שבעברית כל המילים הללו תסתיימנה בה"א. ולכן כורסה ביחיד. תתחדשו   
    מאוד מרשים כל הפוסט הזה. איך כבשת את הפחדים ויצאת ונהנית, איך ’טיפלת’ בT הזועם, ואפילו איך מצאת את הכורסה מלכתחילה. ’קול’ 

    אהבתי

    1. empiarti

      אכן הבנתי שבעברית כותבים כורסה עם ה’. יש לי פינה חמה בלב לארמית כך שנראה לי שאמשיך לכתוב עם א’ – כנ"ל דוגמא וגירסא, למרות שטבלה אני כותבת עם ה’. לכי תביני. ממש ברגעים אלה T מתרגע בתוכה, בהחלט רכישה מוצלחת. אפילו דיברתי שוב עם אשת המכירות בחנות והפצרתי בה לפעול כדי לשלוח אלינו אנשים בכל זאת בכדי להעלותה לקומה השנייה. נראה מה יהיה. באמת ביציאה הזאת לטיול איתגרתי את עצמי והצליח לי בגדול. לא מובן מאליו בכלל. ולגבי T הזועם – עצוב לי על הזעם הזה, שנאגר בתוכו בתקופה האחרונה ודווקא בגלל דברים לא אישיים (אבל מאד אישיים) – כמו מצב המדינה, הממשלה, האווירה….ולכן כל דבר ישר גורם לו להתפרץ. לא מצליחה לעזור לו לשחרר את הכעס, ולהיות רגוע בלי קשר לנסיבות – אבל בהחלט לומדת להרגיע בעת התקף זעם. גרמת לי לחשוב על הורי – איך, כשהאחד מתעצבן, השני מתעצבן עוד יותר………אוף 

      אהבתי

    1. empiarti

      תודה יקרה. כמו שאת עצמך אמרת לי לא פעם, זה כנראה לא עניין של גיל. עשיתי את הטיול כמו עצמי – לא יותר ולא פחות. מניחה שבדרגות קושי גבוהות יותר הייתי מתקשה. גם ככה נתפסו לי שרירים שאני לא מפעילה בד"כ (בגלל הירידות והמאמצים לא להחליק) אבל הם הולכים ומשתחררים (גם כי יצאתי להליכה אתמול עם T, והשקעתי בחדר כושר הבוקר)…..
      שלוות הנפש שלי היא המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי בשנים האחרונות – ואני באמת ובתמים יכולה להודות בעיקר לאימון סאטיה על כך. שום דבר אחר לא הצליח לשחרר ממני דברים ברמה כזאת…..

      אהבתי

  3. טליק

    טוב לי יש רומן עם כורסאות כאלה
    תחילתו כששיפצנו את הבית ב2012 רכשנו הרבה פריטים חדשים לבית וכשהיינו במקום שבו רכשנו את המיטות לילדים היו שם כורסאות כאלה והתענגתי עליהן. האמת שהיה לנו תקציב מהודק לכל הפריטים שקנינו וחריגה ממנו הייתה לא אפשרית.
    לפני שנה נכנסתי למקום שרוחצים מכוניות באופן ידני ובחדר הממתנה עמדו 3 כורסאות כאלה ואני כמובן מיהרתי להתענג עליהן.
    האמת שאין לנו מקום בבית לכורסה בגודל הזה וגם אם היינו מחליטים לקנות אותה סביר שלא היה לה מקום בבית והקנייה הייתה הופכת סתמית אבל לפנטז מותר על דבר כזה.אז אני מפנטז
    תתחדשו על הכורסה זה כיף גדול מאוד.
    וכבוד לך אמפי על ההרפתקה הנחמדה והאתגר שעמדת בו בטיול אליו יצאת.
    ושמעתי כבר דברים לא סימפטים על הארגון שמפעיל את מלעת נמדבר למרות שיש יתרונות גדולים,אותי למסע אחד או שניים זה בסדר ,אחכ הפגמים מתגלים ומשפיעים

    אהבתי

    1. empiarti

      כורסת עיסוי בחדר המתנה של רחיצת מכוניות? אדיר! ראיתי כורסאות כאלה בעבר בשדות תעופה וכו אבל מעולם לא עלה בדעתי לנסות אותן עד שהגענו ליפן, ומצאתי אחת מהן בחנות אלקטרוניקה ברובע אקיהאבארה…..התאהבתי על המקום, ומאז כמובן בכל הזדמנות שפגשתי כזאת, מייד התיישבתי. היא באמת תופסת מקום אבל פחות ממה שחושבים. אני בכיף הייתי מוותרת על רהיט כלשהו כדי לפנות לה מקום של כבוד…..
      אם לא נצליח להעלות אותה למעלה, אז זה מה שנעשה….נפנה מקום בסלון. כרגע היא בכניסה כמו שראית בתמונה. לגבי הטיול אני באמת מרוצה מעצמי….ומהקבוצה. אכן היו כמה וכמה כתבות לגבי מלכת המדבר……בכל מקרה לסוג כזה של טיול לא נראה לי שהיית יוצאת. לא הייתי בכלל הולכת למבחני הקבלה……

      אהבתי

  4. Dryad

    איזה יופי של טיול! נשמע נהדר.. המסלולים בכרמל בדרך כלל מאד נוחים ומתונים, לא כמו במדבר יהודה שם זה ממש אתגרי. תמיד אפשר לרכוש זוג מקלות הליכה טובים, חשוב מאד להיות עם נעליים טובות שיש להן אחיזה בקרקע כדי למנוע החלקות. אני בעצמי מטיילת עם מקלות ואני בת 25, זה מאד נוח. לטייל כך זו יוזמה פשוט נפלאה!

    אהבתי

    1. empiarti

      תודה דרייאד…כיף לקבל ממך תגובה. יש לי נעלי הליכה מצוינות שמוכיחות את עצמן בכל טיול כזה מחדש. עם מקלות טרם ניסיתי לטייל, אבל אם אראה שזה הופך להיות משהו קבוע, הטיולים האלה, אז אולי באמת ארכוש לי זוג מקלות שכאלה. נדמה לי שהטיול הבא מתוכנן לאזור ים המלח…..

      אהבתי

  5. תיאודורה ג’יימס

    לא היה לי ספק במהלך הקריאה שאמצא אותך בסוף המסע מבסוטה ומסתדרת (גם מהבחינה הפיזית וגם מבחינת החברותא). גיל משמעותי רק לאנשים שבקצוות, אבל ברוב האינטראקציות אני מוצאת שיש לו מעט מאוד השפעה.

    ובגלל התמוגגתי לשמוע איך התמודדת עם הכסא והעצבים, וכמה השתנית משהיית פעם. זה נותן המון תקווה לחמומות מוח כמוני. 

    אהבתי

    1. empiarti

      באמת? לא היה לך ספק שבסוף המסע אמצא את עצמי מבסוטה ומסתדרת? אולי אני מקרינה סוג כלשהו של מבסוטה ומסדרת ולכן היית בטוחה שזה מה שיהיה, אבל אני לגמרי לא הייתי בטוחה בכך. והיתה הקלה אמיתית ועצומה כשהבנתי שאני סבבה עם האנשים ועם כל מה שקורה. 
      גם אני די עפתי על עצמי בהתמודדות עם הכעס של T….בעיקר כי לא הייתי צריכה להתאמץ בשביל זה. לא הייתי צריכה לנשום, לשהות בתחושות, לעבור איזושהי תגובה ראשונית אוטומטית ואז להתמודד. הפעם זה פשוט בא טבעי בלי מאמץ ולכן כל כך התרגשתי מזה. כי זה הראה לי שמשהו באמת השתחרר ממני ברמה הגופנית. אז כן, יש תקווה לכל חמומות המוח כמונו – זה רק מצריך עבודה כמובן…

      אהבתי

  6. אמבטיה

    איזה קטע בדיוק גם אני הצטרפתי לטיול נשים, קצת יותר ארוך ושטח – אבל גם אני הייתי המבוגרת (הלא כך כך) אחראית, ונהניתי כל כך… אלה נשים שאני מכירה במידה מסוימת זמן רב, אבל פתאום גיליתי פנים חדשות ומפתיעות וגם הן גילו, הייתה אחווה מופלאה ושיחות מדליקות… 3 ימים של כיף.
    וכורסאות העיסוי האלה זכורות לי היטב מהתקופה היפנית שלי, אז לא הכרתי דבר כזה בשום מקום אחר, הן בטח השתכללו מאוד מאז, אבל גם אז הן היו עמוקות ומפרקות אברים ושוס רציני לאוהבי הז’אנר.

    אהבתי

    1. empiarti

      איזה כיף לשמוע שהיה לך טוב בטיול ועם הנשים האחרות. שלושה ימים זה הרבה יותר מחייב ועלול להיות אינטנסיבי הרבה יותר מאשר יום טיול בלי לינה. ממש שמחה שהיה טוב. גם לך, גם לי.
      זה גם אומר שאהיה יותר פתוחה לנסות זאת שוב, אבל בשלב זה באותה מתכונת – יום טיול איפה שהוא בארץ. הן מתכננות גם טיול ביוון אבל כרגע אני לא בקטע. לא בקטע של לנסוע בלי T, ואם כבר – אז עם חברות ממש קרובות.

      לא יודעת מתי היית ביפן, אבל אני נוטה להסכים איתך שהכורסאות האלה משתכללות כל הזמן.יש דברים שהכורסא הזאת עושה (בעיקר לכפות הרגליים) שאף כורסא שניסינו ביפן לא ידעה לעשות………..

      אהבתי

  7. n_lee

    הטיול נשמע לי נהדר
    מקווה שיהיו לך עוד כאלה
    זה כייף לצאת מהבית ולשנות קצת אווירה למקום שונה (במדינה שלנו)
    ולא כולם חייבים להיות מיטיבי לכת

    היתרון באנשים שאוהבים לטייל זה שהם יודעים להתאים את עצמם לכל מקום ולכל סיטואציה
    אני אף פעם לא פחדתי ללכת לעשות לבד משהו, אם זה להגיע לעיר שאני לא מכירה שם אף אחד, או כמו שהלכתי לפני יותר מעשור לבד לקורס צלילה בלי שאני מכירה אף אחד ופשוט באתי

    מקווה שאתם נהנים מהכורסא
    חייבת לציין שמעולם לא ישבתי על כורסא שעושה מסאז’
    (ובאופן כללי אני לא אוהבת מסאז’ בכלל)

    אהבתי

    1. empiarti

      לא כולם חייבים להיות מיטיבי לכת, אז אם אני רוצה להצטרף לקבוצה לטיולים אני חייבת לוודא שרמת הטיול מתאימה לרמה שלי. באמת היה כיף, ומתוכנן עוד טיול לדצמבר – אם הוא לא יהיה קשה מדי, אצטרף גם אליו.
      את נשמעת לי כמו אדם עצמאי ובטוח ביכולותיו, ולא מתפלאת שיצאת לבד לקורס צלילה.
      גם אחי ואמא שלי לא אוהבים מסאז’. האמת שגם T לא מהמכורים (אני לגמרי מכורה) אבל הוא מפיק המון הנאה מהכורסא בדיוק כמוני. 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s