על נכדים ושריטות

אחרי המון זמן שלא התלווה אלי T ל'תורנות נכדים' הוא הצטרף אלי ביום שני, והשמחה בפניהם של חכמוד ונשמותק כשראו אותו מגיע איתי היתה עצומה.

זה היה יום של חוג שחיה, התארגנו בנחת והם אפילו הספיקו לראות פרק של 'יחידת החילוץ', אחת הסדרות האהובות עליהם במיוחד.

בבריכה היה שקט יחסית, היו פחות שיעורים במקביל מהרגיל, והם נהנו להציץ לעברנו כדי לוודא שראינו תרגיל כזה או אחר שביצעו בהצלחה. בסך הכל אי אפשר לומר שהם כבר שוחים בבטחה ובסגנון, אבל הם מתקדמים לאט לאט ובינתיים מפתחים את השרירים, את הנשימה, ומקבלים ביטחון במים. המדריכים שם באמת סבלניים ויודעים להפוך כל תרגיל למשחק. 

באיזשהו שלב, כשהמשימה של נשמותק היתה להעביר חיות מפלסטיק מצידה האחד של הבריכה לשני, שמעתי את נשמותק מסביר למדריכה שלו מה זה נמר שן-חרב, ושהוא יודע עליו כי הוא חיפש עליו בגוגל. ראיתי שהיא ממש התאפקה לא לצחוק. הילד בין חמש ועדיין לא קורא…..

לפני שיצאנו מהבריכה ביקשו הילדים שקל כדי להוציא משחק מאחת המכונות שעומדות שם. 

 

כל שבוע הם מבקשים שקל או חמישה שקלים כדי לרכוש משהו במכונות האלה. 

ממתקים כבר הכרזתי מראש שאני לא מסכימה לקנות שם, לך תדע מה מידת הטריות של הסוכריות שיושבות שם מי יודע כמה זמן. 

גם לא כל שבוע יש עלי כסף קטן.

אבל בכל פעם, גם כאשר אני נעתרת ונותנת להם מטבע, אני חוזרת ואומרת שאני לא אוהבת את המכונות האלה, שהן לפעמים בולעות את המטבע בלי להניב צעצוע כלשהו, ושאני מסכימה למרות שזה ממש לא נראה לי.

השבוע באמת בלעה המכונה את השקל של נשמותק, ולא הצלחנו להחזירו או לקבל צעצוע – ואני הזהרתי את חכמוד שלא יכניס גם את המטבע שלו פן ייבלע אף הוא.

בלי שאבקש, החזיר לי חכמוד את השקל ואמר בלי להתרגש יותר מדי "צדקת, סבתא, המכונות האלה באמת לא בסדר". 

יש לי הרגשה שבזאת סיימנו את הפרק הזה של המכונות.

 

בחזרה בבית, הספקתי לספר להם את "המפוזר מכפר אז"ר" כשבתי התקשרה שהיא מתעכבת, ושכמובן חתני הלך לאימון במקום לבוא ישר הביתה להחליף אותי. כל כך הרבה פעמים זה כבר קרה, שהוא הסתמך על כך שהיא תגיע בזמן, או שהוא פשוט לא מבין למה חשוב לי לצאת משם עד שבע, והולך לאימון למרות שביקשתי ושוב ביקשתי שבימים שאני שומרת על הילדים, יחליף אותי מייד עם שובו מהעבודה.

נראה לי שהעניין הזה יוצר איזשהו מתח ביניהם, הוא פשוט לא מבין מה הבעייה, ובעיקרון הוא צודק. אבל.

 

אני לא יודעת להסביר את העניין הזה. אני אפילו לא יודעת להגדיר אותו. 

אין לי בעייה להיות אצלם במהלך היום ואחר הצהריים, אבל מגיע הערב ואני רוצה להיות בבית.

לא מתאים לי, למשל, לעשות בייבי סיטר אצלם כשהם יוצאים. נכון שישנתי שם לילה אחד כשהם היו בברצלונה, אבל זה באמת היה פחות נוח, וזה היה בעיקר כי חששתי מהפקקים מכאן ועד להרצליה – כשהילדים היו צריכים להיות בשמונה בבוקר בבית הספר ובגן. 

 

אני לא אוהבת לבשל במטבח שלהם, כך שכאשר אני נאלצת להישאר שם בערב אני צריכה להכין ארוחת ערב. ושוב – זה לא שאני לא מסתדרת. אבל לא נוח לי. 

תכל'ס, אני לא חושבת אפילו שאני צריכה להסביר. אני אישה מבוגרת, יש לי את השריטות שלי, לא מתאים לי להיות אצלם אחרי שבע בערב…..

אין לי בעייה עם המקלחות, אין לי בעייה עם כלום – אני מתה על הילדים האלה, הם שמחים מאד כשאני נשארת איתם עוד ועוד…..ועדיין מעצבן אותי כשהוא מחליט ללכת לאימון אחרי העבודה במקום להגיע מייד הביתה. 

 

אז אתמול היה לי מזל ש-T היה, ובזמן שקילחתי אותם הוא הכין ארוחת ערב – שעבור T זה קלי קלות כמובן.

בסוף בתי הגיעה עוד לפני חתני, והילדים כבר היום מקולחים ואחרי ארוחת ערב, מוכנים כבר למיטה.

אבל אנחנו כבר לא יצאנו להליכה, הייתי כבר רעבה ואני לא יכולה לצאת ללכת אחרי שאני אוכלת (בגלל הרפלוקס, צריכה לשבת בלי יותר מדי טלטולים כמעט שעתיים אחרי הארוחה)……

אני לא רוצה להיות גורם מלחיץ בין בתי לבין חתני, אבל בעניין הזה חשוב לי שהוא יפנים סוף סוף. נראה לי שהוא פשוט לא מבין מה הבעייה כאן, ולמה אני מתעקשת על זה. ואולי הוא לא מבין שאני זו שמתעקשת, ואולי הוא חושב שזאת בתי שסתם מתחשבת יותר מדי…..

 

לו הייתי באימון אצל מישהו עכשיו, הייתי מתאמנת על זה………

 

בכל מקרה בא לי קצת לפנק את הילדה שלי, שעובדת כל כך קשה על ההסמכה שלה, והיום יש לי תור לעיסוי, והאמת שאני לא מרגישה שאני זקוקה נורא לעיסוי, גם כי הייתי לפני שלושה שבועות, וגם בזכות העיסויים המפנקים שהכורסא מספקת לי עכשיו כל יום….אז הצעתי לה שהיא תגיע לתור במקומי ואני אשמור לה על הילדים בינתיים.

אני מחכה שהיא תחזור אלי עם תשובה, ואם כן איידע את המכון שהיא מגיעה במקומי.

 

וגם כאן

32 מחשבות על “על נכדים ושריטות

  1. תיאודורה ג’יימס

    אני חושבת שהחתן שלך לא בסדר, כי ’למה’ לא צריך להיות פונקציה כאן.
    את עוזרת על בסיס שבועי, וזכותך להודיע שבשעה מסוימת זה הגבול. מה שלא לגיטימי זה שהחתן לא מתחשב ובאופן קבוע לא מגיע הזמן. ניחא, אם היה פותח את הנושא לשיחה, אם היה מביע שמאוד חשוב לו האימון ושזו הזדמנות פז ולא יוצא בימים אחרים…
    אבל לדעתי זה מאוד לא מתחשב כשאת כן מתחשבת ועוזרת, ובתמורה מקבלת חוסר התחשבות קבוע בנקודה הנ"ל.
    אחחחח, משפחה.

    אהבתי

    1. empiarti

      באמת אין לי מושג מה קורה כאן. קראתי כמה תגובות בהמשך, ויכול להיות באמת שמעולם לא אמרתי לו ישירות שאני רוצה שהוא תמיד יגיע ישר הביתה מהעבודה כשאני ב’תורנות נכדים’. אמרתי כמה פעמים ש"היום אני צריכה לצאת מוקדם" כי באמת היה לי משהו אחרי כן, אבל את העניין הזה של "אני לא אוהבת להישאר עד מאוחר" אמרתי רק לבתי, והיא העבירה לו את המסר – והוא מתקשה לקבל זאת. בין אם הוא מתקשה לקבל זאת ממנה, או שזה פשוט לא נראה לו הגיוני או ביג דיל השלושת רבעי שעה (לפעמים יותר, כמו שהיה אתמול) הנוספים – אין לי מושג כי מעולם לא דיברתי איתו על זה ישירות. תמיד דרכה. וגם היום כשדיברתי איתה אמרתי לה שאני צריכה להבהיר לו – היא אמרה שלא, שהיא תדבר איתו. לא יודעת למה. נראה לי שהיא טועה, וזה צריך לבוא ממני. את צודקת שה’למה’ לא אמור להיות פונקציה. אבל למרות שהוא כן אדם מדהים ומתחשב, אם הוא לא מבין את ה’למה’ וזה לא נשמע לו הגיוני – נדמה לי שהוא לעולם לא יפנים את זה. 

      אהבתי

  2. אמבטיה

    לפני הכל, בכל מערכת יחסים, חייבת להיות הוגנות. שאלות ישירות, תשובות ישירות ורצון טוב. והחתן קצת מחפף בקטע הזה, ונראה לי מאוד טבעי שזה מרגיז אותך.

    אהבתי

    1. empiarti

      נכון, יש פה איזה חיפוף – איזה חוסר רצון להפנים, אולי כי הוא באמת לא מבין – והחתן שלי הוא אדם שחייב להבין, אפילו להסכים – הוא לא יכול לקבל דברים "כי ככה זה". ככה הוא. אני מתרגזת כי אמרתי כבר כמה וכמה פעמים שביום שאני שומרת על הילדים, אני רוצה שהוא יגיע ישר מהעבודה הביתה. אבל עכשיו אני חושבת על זה שתמיד אמרתי את זה לבתי, והיא העבירה את המסר. ומשום מה הוא מסרב להפנים את זה. זה רומז לי שהוא פשוט לא מבין למה, מחליט שזה לא הגיוני ולא באמת משנה, ועושה מה שבא לו. הרי גם אני לא לגמרי מבינה את העניין, אז איך אני מצפה שהוא יבין? אבל כשאמרתי לבתי שאני אדבר איתו, היא מייד סרבה ואמרה שהיא תבהיר לו שוב. נראה לי שהיא טועה….שזה צריך לבוא ישירות ממני. 

      אהבתי

      1. empiarti

        לא מתאים לי להמציא צורך או עיסוק. וגם לא מתאים לי להתרגז על משהו לכאורה טריוויאלי. רוצה באמת לחקור מהו הדבר שמקפיץ אותי – ברור לי שיש שם משהו מעבר ל-obvious. ובנוסף רוצה להבהיר לו ישירות שלא משנה מהי השריטה הזאת שיש לי, אני מצפה שיכבד אותה. 
        כשאני חושבת על זה מייד עולים לי מיליון טיעוני נגד (נגדי, כלומר): את לא עובדת והוא כן, הם נורא לחוצים שניהם ומטפלים גם בילדים, את פנויה כל היום מה זו עוד שעה בשבילך וכו וכו. אני רוצה להרגיע את הצד הזה שבי שמיד טוען נגדי, כדי שאוכל לדבר איתו ברוגע ובנינוחות אבל בהחלטיות על הגבולות הברורים שאני שמה בכל הקשור לטיפול בנכדים שלי.

        אהבתי

  3. כמו מניפה

    כן זה מרגיז כשהחתן לא מתחשב. אבל האם ’סגרת’ את הדיל הזה איתו? אם הבנתי את הדינמיקה שתיארת נכון, נראה לי קצת טלפון שבור פה, את סוגרת עם הבת, היא סוגרת איתו. באיזשהו מקום זו האחריות של הבת שלך שמישהו – היא או הוא – יבוא להחליף אותך בשעה היעודה. אם הוא לא בא את לא יכולה לבוא אליו בטענות, אלא אליה. אולי קל לך יותר לכעוס עליו, שהולך להתאמן, ולא עליה שנמצאת בהתמחות ובלחץ. אבל אני לא הייתי נכנסת לשם. בהחלט יתכן שהאימון עבורו חשוב כשם שההתמחות שלה חשובה לה, ובכל מקרה זה לא העניין, כשם שהוא לא יכול להכנס לשאלה מה כבר יש לך לעשות שאת לחוצה בשבע. 

    אהבתי

    1. empiarti

      זה נכון שהדיבור הוא תמיד דרך בתי. בפעמים שיצא לי לסגור איתו, תמיד אמרתי לו "אבל תגיע מוקדם" והוא אכן הגיע. אבל הוא לא מפנים שזה "תמיד". והוא לא מפנים שזה משהו שאני צריכה שיהיה קבוע. ודי בצדק, כי לכאורה מה הסיפור? מה ההבדל בין רבע לשבע לבין שמונה? להיפך, הוא חושב אולי לעצמו – פחות פקקים בדרך חזרה, עוד שעה עם הנכדים האהובים. אבל ההבדל מבחינתי בין רבע לשבע לבין שמונה זו רמת העייפות והרעב שלי, הצורך להכין את הילדים לשינה – שעת המקלחת והכנת ארוחת ערב – זו לא סתם עוד שעה. לא מתערבת לו באימון, בכלל לא מתערבת ביניהם – אבל כן חשוב לי שיפנים ששעות הערב לא מתאימות לי, ושכאשר אני עם הילדים – אני רוצה לצאת הביתה עד שבע….

      אהבתי

  4. פרי העץ

    ההרגשה שלך מובנת בהחלט.
    אולי כדאי להבהיר מראש, כששניהם נמצאים – נניח בארוחת שישי – ש"ביום חמישי אני חייבת ללכת בשבע, יש לי תכניות לאחר מכן" (גם הליכה וערב שקט בבית הן סוג של תכניות) ושממש יכניסו את זה ליומנים. אולי אחרי כמה פעמים זה יחלחל…

    אהבתי

    1. empiarti

      חשבתי להעלות את זה באמת בארוחת ששי, בנינוחות. להסביר שאולי זה לא נשמע הגיוני, אבל השעה הנוספת הזאת – עד כמה שנראה לו שזה לא סיפור – היא משמעותית מבחינתי. היא גם משמעותית מבחינת הילדים, כי זו השעה שצריך לקלח אותם ולהאכיל אותם, זו לא עוד שעה של סיפורים ומשחקים וטלוויזיה. מילא אם היו מכינים את ארוחת הערב (שהם מעדיפים שתהיה בשרית) מראש והייתי צריכה רק לחמם ולהגיש. אבל כלום לא מוכן, ופתאום הם שניהם אינם בשעה לא מתוכננת, ופתאום צריך להכין מאפס. ובאמת כשאני בלי T אני מכינה פיתה-טוסט-גבינה או חביתה, לא מתאים לי במטבח שלהם להתחיל להפשיר בשרים ולהכין רטבים ותוספות….אני לא בנויה לזה. צריכה להבהיר שזו השריטה שלי, ושהם חייבים להתחשב בה.

      אהבתי

  5. Sour Jane

    ממך למדתי שכשדברים כאלו מפעילים אותנו זו הזמנה ללימוד ומחשבה. 
    יכולים להיות הרבה הסברים לבחירה שעושה חתנך: יכול להיות שאין לו הזדמנויות האחרות לאימון, עם שני ילדים קטנים ואישה שנמצאת בתקופה עמוסה בעצמה, יכול להיות שזה אימון קבוע ומיוחד, יכול להיות שהוא מרשה לעצמו לעשות את זה כי הוא סומך עלייך, כי בתך לא מבהירה לו את הנחיצות בדיוק. כל אלו לא באמת משנים, לפחות לא בחוויה האישית שלך. גם לא אי הנוחות שבהכנת ארוחת הערב או הפספוס של ההליכה (כי אפשר לדאוג שתהיה ארוחת ערב מוכנה וקלה, או להכניס בימים האלה הליכת בוקר במקום). אני חושבת, ואולי זה יהדהד משהו אחר אצלך, שאותי המצב הזה היה מרגיז ומעליב בעיקר כי מתעלמים שוב ושוב מבקשה מפורשת שלי. אולי זה נכרך בעוד דברים – אני לא זוכרת מה טיב הקשר בינך לבין חתנך. וגם לא מקרים בהם הוא לא כיבד בקשות של בתך, אבל אולי היו כאלה? ומעניין שהרוגז מופנה אליו ולא לבתך. 

    אהבתי

    1. Sour Jane

      הנכדים מתוקים. כל הילדים נופלים במכונות כמו אלו, ולא בכדי. הן ממוקמות בדיוק בגובה, משלמים לא רק תמורת ההפתעה, אלא תמורת הריגוש שבסיבוב הכפתור.
      אני זוכרת שאבי, שהתנגד למכונות האלה, תמיד היה מציע לנו לקנות בובות קטנות בחנות צעצועים במקום, ולא הבין למה זה "כיף יותר" במכונה. אני מצידי זוכרת, כילדה, שחלמתי על היום בו אהיה מבוגרת ואוכל לקנות במכונות כאלה כמה שבא לי.

      כל הכבוד ל t על ההתגייסות וההצטרפות. אין ספק שזה כיף יותר בזוג. תהייה – גם אצלנו הסבתות יותר שותפות בשמירה וטיפול בשקד, וכל אחת השתבצה בתורנות משלה, אבל הסבים לא. מעניין למה…

      אהבתי

      1. empiarti

        T היה די מעורב עם הנכדים מההתחלה, ושמר פה ושם על חכמוד עוד כששנינו עבדנו משרה מלאה. כשסגר את העסק לפני כמה שנים, היה מגיע איתי קבוע ביום של הנכדים, ובתקופות בהן זה התנגש עם ימי הלימודים שלי באימושיין, הוא אסף אותם בעצמו מהגן ובילה איתם עד שבתי או חתני היו מגיעים. איכשהו מאז שהתחיל עסק הייעוץ של T הוא נהיה עסוק יותר והפסיק להצטרף, ואז גם בימים בהם לא היה עסוק – לא חשב להצטרף. והם התגעגעו אליו. כי פעם בשבוע בששי זה לא מספיק. ואולי גם בגלל זה הם כל כך רוצים להישאר לישון. נדמה לי שהוא הבין את זה ועכשיו יתחיל שוב להצטרף יותר, כאשר הוא פנוי. לשאלתך – לא יודעת למה הסבים לא מצטרפים. לפעמים זה עניין של גיל – כששקד תתחיל לדבר ולשחק אולי זה יקרה מעצמו. לפעמים הסבתות הן אלה ש"מדירות" את בעליהן….תופסות בעלות…

        אהבתי

    2. empiarti

      את צודקת וכמובן שהתחלתי לנסות לחשוב על זה – מה מפעיל אותי בעניין הזה, שאולי לא קשור לחתני ספציפית. לו היה לי מאמן/ת עכשיו הייתי בטוח מנסה לחקור את זה אתו/ה. אנסה כמובן גם לבד. אני כועסת על חתני גם כי זו האחריות שלו להגיע (בזמן) להחליף אותי – אני מגיעה במיוחד בימים שבתי במפורש לא אמורה להיות בבית וזו המטרה של הביקור שלי. היא עסוקה (עובדת או בהדרכה) ולכן אני בכלל באה. וגם כי הנושא חוזר על עצמו, והוא מסרב להפנים. בכל פעם שדיברתי איתו ישירות אמרתי לו להגיע מיד אחרי העבודה. אבל זה כאילו הוא צריך שאומר זאת בכל פעם מחדש. אימון יש כל יום, גם בשבת, והוא הולך מספר פעמים בשבוע. אולי היה רוצה ללכת יותר – אבל מה לעשות, יש אילוצים משפחתיים. לאחרונה הוא הלך כמה פעמים לאימון בבוקר מוקדם לפני העבודה, אבל אולי זה לא הסתדר לו. אני לא מתערבת לו ולא מתערבת להם – מה שחשוב לי זה באמת להתחשב במה שמתאים לי ומה שלא מתאים לי. נראה לי שזה לא מוגזם לבקש. 

      אהבתי

  6. קוץ בתחת

    האמת? אני לא מצליח להבין את הקטעים האלו של "הטלפון השבור". זה ברור לי, שיש דברים שהזוג הצעיר מעדיף לסגור ביניהם. נגיד: ביתך חושבת, שהיא תעביר לו את המסר של "בוא ישר הביתה" בצורה יותר מרוככת.
    אבל, בשורה התחתונה, כשמגלים שהמסר לא עובר טוב – נראה לי הגיוני לוותר על התיווך. 
    אבל זה צד אחד של המשוואה. הצד השני הוא, שאת תדברי באופן ברור ולא "בערך". לא "היום אני צריכה לצאת מוקדם" – אלא "אני רוצה לצאת מהבית שלכם בשעה 19:00 באופן קבוע. קשה לי ולא מתאים לי להישאר אחרי השעה הזו". כאילו, הזוג הצעיר לא צריך לשחק במשחק הזה של "הרצחת וגם ירשת" – גם לקבל שירותי שמרטפות וגם לדחוף לך שעה נוספת שלא מתאימה לך.

    אהבתי

    1. empiarti

      בדרך כלל אין בינינו טלפון שבור, ואני מדברת ישירות עם חתני לגבי כל דבר. איכשהו נושא השמירה על הנכדים תמיד עובר דרך בתי, כי היא זו שזקוקה לגיבוי שלי והיא זו שמתאמת איתי. כי היא לא נמצאת בבית בימים האלה. ואני הייתי בטוחה שאחרי שפעמיים-שלוש הערתי באופן ברור על האיחור-לצרכי-אימון שלו, המסר הופנם. מסתבר שלא, ומסתבר שנוצר איזשהו מתח ביניהם שלא ידעתי עליו, סביב העניין הזה. כמו שאני מכירה את חתני, אם משהו לא מובן לו, הוא לא מצליח לקבל את זה כמות שהוא. הוא חייב להבין, זה חייב to make sense עבורו. זה קצת דפוק, אני יודעת, אבל זה חלק ממי שהוא ולמדנו לחיות עם זה. בתי לא מוכנה שאדבר איתו על זה ישירות אבל נראה לי שאין ברירה. הוא כנראה חייב להתווכח על זה (זו הדרך שלו ללבן דברים) ולשמוע ממני ישירות שלמרות שזה לא נראה לו הגיוני, זה מה שאני רוצה והוא חייב להשלים עם זה, אם הוא רוצה שאמשיך לבוא לעזור עם הנכדים. 

      אהבתי

  7. *צופה מהצד*

    את אימא וסבתא נהדרת, למרבה הצער לא כולם יודעים להעריך אנשים נדיבים שלא חסים על זמנם ועל המרץ שלהם ולפעמים אפילו ההיפך, מעמיסים עליהם עוד יותר.
    עצוב אבל זו דרכו של העולם.

    אהבתי

    1. empiarti

      אני די בטוחה שחתני מעריך מאד אותי ואת התרומה שלי עם הנכדים ואיתם. כמו שאני מכירה אותו, אם הוא מתמיד ב"חוסר ההבנה" הזאת לגבי שעת ההגעה שלו הביתה, זה כנראה משום שהוא באמת לא מצליח להבין מה הבעייה. הוא אדם שצריך להבין, זה צריך להישמע לו הגיוני, ואם זה לא מסתדר להיגיון שלו, בנוסף לכך שזה פוגע ביכולת שלו להתאמן אחרי העבודה לפני שהוא מגיע הביתה, אז הוא פשוט בוחר להתעלם מהבקשה. זה לא בסדר, וזה מרגיז אותי, אבל אני בטוחה שזה לא מגיע ממקום של חוסר התחשבות. זה מגיע מהמקום הזה של "מה הבעייה? עוד שעה? עוד חצי שעה? לא הגיוני שזה כזה משמעותי". אני צריכה לדבר איתו על זה ישירות, כי הבנתי שבינו לבין בתי כבר נוצר מתח סביב העניין הזה.

      אהבתי

  8. n_lee

    אני יכולה להבין את ההרגשה שלך
    כי את יודעת שאת אמורה להישאר עד שעה מסויימת עם הנכדים
    ואחר כך להתפנות לעיסוקים שלך
    וזה שיש לך עיסוקים משלך לא גורע מהאהבה שלך לנכדים

    כמו שאמרו לך כאן לפני
    אולי כדאי להבהיר את הכוונות שלך לגבי הימים שאת שומרת על הנכדים ושחשוב לך לצאת בשעה מסויימת כי יש לך גם דברים לעשות
    כמובן לעשות את זה בדרך נעימה ונינוחה כדי שזה יתקבל בצורה חיובית

    אהבתי

    1. empiarti

      יש כאן כמה דברים לא ברורים, כי החתן שלי מאד מעריך אותי ואת כל מה שאני עושה עבורם. נראה לי שנדרשת שיחת הבהרה רגועה ומכבדת, אבל ברורה ולא משתמעת לשתי פנים.
      גם עם עצמי יש לי כמה תהיות, מדוע זה מרגיז אותי, מעבר לחוסר הנוחות….לדעתי מסתתר כאן עוד משהו – שקשור אלי, בכלל לא אליו או לאיחור בהגעה – שכדאי לי לחקור עם עצמי (כי כרגע אין לי מאמן/ת לעבוד על זה איתו/ה)

      אהבתי

      1. n_lee

        אני בטוחה שהחתן שלך מאוד מעריך אותך וגם את T
        על דברים שאתם עושים עבורם בכלל וגם עם השהות עם הנכדים

        אני פשוט חושבת שצורת החשיבה היא שונה
        מה שברור כשמש לך, לא ברור כשמש לו

        אולי זה גורם לך להתרכז כי את לא אוהבת להרגיש שמנצלים את טוב הלב שלך, את הנתינה שלך ו/או את זה שלא מתחשבים בך ובצרכים שלך
        למרות שזה מאוד נקודתי ורק לימים האלה
        ועדיין
        זה מפריע
        כי אף אחד לא אוהב להרגיש ככה

        אהבתי

      2. empiarti

        אני מחלקת את העניין לשניים, עכשיו שעיבדתי את זה לעצמי וחקרתי את התגובה (הכועסת) שלי עם עצמי. 
        יש את החלק האובייקטיבי שאומר: אני יוצאת מגדרי כדי לעזור עם הנכדים, המינימום שאני דורשת הוא שתתחשבו בלוח הזמנים שלי (שאגב מתחשב בלוח הזמנים שלו, כל עוד הוא לא מוסיף פעילויות בלתי מתוכננות). 
        יש את החלק שהוא לגמרי שלי, שאותו אני מתחילה להבין, שלא קשור ישירות לחתני – יש פוסט על זה בדרך

        אהבתי

  9. פועה

    יכול להיות שאת מרגישה אשמה שאת כאילו גורמת למתח בין בתך לחתנך? זה היה הדבר הראשון שקפץ לי מול העיניים, ויכול להיות שאני טועה
     
    ואני מסכימה עם כך שזכותך המלאה להגביל את השעות בהן את מגישה עזרה לנכדים המקסימים והמתוקים שלך. נראה לי שהיתרון בנכדים הוא שאת לא חייבת אלא רוצה ולא הוגן כשכופים עלייך משהו שאת לא מעונינת בו. מה גם שאת מרגישה אולי קצת לא בסדר שאת כאילו לא רוצה להיות עם הנכדים שלך ומעדיפה להיות בבית.(זה בסדר אמפי, את סבתא מדהימה ומותר לך זמן בבית למרות שאת ממש ממש לא אשה מבוגרת, כמו שכתבת )

    אהבתי

    1. empiarti

      לא הייתי מודעת לעובדה שזה יצר מתח בין בתי לבין חתני עד שהיא לא אמרה את זה שלשום. אז ברור שעכשיו גם זה מתווסף להרגשה הלא נוחה שלי, לדעת שנוצר ביניהם מתח, לכאורה בגללי. וגם לא ברור לי למה היא לא רוצה שאדבר איתו ישירות על זה. אולי גם לה לא לגמרי ברור מה הבעייה שלי (עכשיו אולי כבר כן, כי פירטתי לה יותר) ולכן קשה לה להסביר לו או לשכנע אותו. היא לא מנסה להבין "למה" כאשר אני אומרת לה שלא מתאים לי. כי היא בנויה אחרת ממנו. הוא אדם שלא יכול לקבל משהו שהוא לא מבין, שלא נשמע לו הגיוני. לא נשמע לו הגיוני שאם אני כבר שם בבית החם שלהם עם כל הנוחות (לדעתו) עם נכדיי האהובים, שדווקא דחוף לי לצאת לפני שבע. ומה אני רוצה להבהיר לו עכשיו, זה שהוא לא חייב להבין, אבל הוא חייב לקבל. כי כמו שאמרת – אלה נכדים, אני רוצה ולא חייבת, ובתנאים שלי

      אהבתי

  10. אמאל'א

    הי אמפי, לי נשמע שהוא מבין ושומע אותך, אבל הצורך שלו בחצי שעה הזאת לעצמו באימון, גובר על שיקול הדעת שלו. כנראה שהבת שלך מרגישה קצת אשמה בעצמה על זה שהיא עובדת וחוזרת מאוחר וקשה לה להעביר לו גבול ברור ולהגיד לו לוותר על האימון בצורה שלא משתמעת לשתי פנים.

    הרי את מחליפה אותה, ומבחינתו, האחריות היא עליכן, ככה זה נשמע. 

    הפתרון הכי נכון הוא שיצא לאימון, אבל שיכלול אותו בתוכניות שלו ויצא חצי שעה מוקדם יותר. אם הוא לא מסוגל לוותר על זה, נכון שהוא ישלם את המחיר ולא את.

    אהבתי

    1. empiarti

      החתן שלי מתאמן כמה פעמים בשבוע, וזה אימון של שעה או שלושת רבעי שעה (זה cross fit). גם בשבת. לאחרונה הוא התחיל להתאמן בבוקר לפני העבודה, כך שהפתיע אותי שהוא הלך לאימון באותו היום – דווקא כשאני שומרת על הנכדים – אחרי העבודה. הבת שלי נמצאת עם הילדים כל יום אחר הצהריים, פרט לימי חמישי שהיא עובדת פרטי בקליניקה – וכרגע בחודשים שלקראת ההסמכה, גם בימי שני בהם היא מקבלת הדרכה. אני לא מאמינה שהיא מרגישה אשמה, לפחות מקווה שלא. חתני יכול להתאמן בימים שהיא עם הילדים אחרי הצהריים, בשבתות, וגם בבקרים לפני העבודה. אבל זה לא ענייני מתי הוא מתאמן. לי חשוב שבשעה שאני רוצה ללכת הביתה, הוא יחזור. ואת זה הוא לא מצליח להפנים

      אהבתי

      1. אמאל'א

        הבנתי את כל מה שכתבת. די ברור שהוא לא מוכן לוותר על האימון למרות שאת רוצה לצאת מוקדם. זאת לא הפעם הראשונה שאת מזכירה את העניין הזה. זאת לא החלטה שלך מתי יתאמן ומתי לא, זאת כן החלטה שלך מתי ללכת הביתה. צריך להבהיר לו שאם הוא מתכנן ללכת לאימון הוא צריך לצאת שעה אחת קודם כי את הולכת בשבע, יהרג ובל יעבור. 

        אהבתי

      2. empiarti

        נכון, זאת לא החלטה שלי מתי הוא מתאמן, זו כן החלטה שלי מתי אני רוצה ללכת הביתה. עשיתי כבר קצת עבודה עצמית בנושא הזה ויש פוסט בקנה….ונכון שזו לא הפעם הראשונה שאני כותבת על זה וזו לא הפעם הראשונה שהשמירה על הנכדים מסתיימת בטון צורם בגלל העניין הזה איתו – אבל אני חושבת שאני כבר יודעת להפריד בין מה שהחתן שלי עושה, ואיך שאני רוצה להבהיר לו שהוא חייב להתחשב בי בעניין הזה, לבין התגובה הקצת מוגזמת שלי לכל פעם שזה קורה. 

        אהבתי

    1. empiarti

      לא כל כך מבינה מה אתה אומר כאן, כי דברים שהם בין בני זוג ברור שצריכים להישאר בין בני זוג, אבל אם יש משהו שמשפיע ישירות עלי ומפריע לי – הוא חורג מההגדרה של "בין בני זוג". 
      נכון שחקרתי את עצמי לגבי עוצמת התגובה שלי, כי הבנתי שהיא חסרת פרופורציה למה שקורה בפועל. 
      אבל עדיין אם אחד מבני הזוג עושה משהו שמפריע לי – זה קשור אלי. 

      אהבתי

      1. empiarti

        זה מפריע לי באופן אבסולוטי, בלי קשר למה שבדקתי.
        ניצלתי את ההזדמנות (כמו שאני תמיד עושה, כמו שאני מלמדת את המתאמנים שלי לעשות) שהבנתי שיש כאן תגובה חסרת פרופורציה, כדי לחקור ולהתבונן פנימה ולגלות מנגנון, אחד שכבר עבדתי עליו באימון ושחררתי כמה שכבות, וכרגע כנראה הגעתי לשכבה עמוקה נוספת.
        זה לא אומר שזה הפסיק להפריע לי. זה רק אומר שניצלתי הזדמנות להכיר עוד משהו בעצמי. החיים הם בית ספר, מבחינתי, וכל התרחשות היא הזדמנות ללמוד

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s