עוד על הנושא

תוך כדי עיבוד הדברים בכתיבה ובמענה לתגובות, עליתי על עוד תובנה בהקשר הזה של חתני והאיחורים. ותודה לעדה, שבעזרת השאלות שלה והשיחה שנוצרה בינינו בעקבותיהן, בעצם הגעתי לתובנה הזאת. 

כי נכון שחתני נהג לעשות זאת גם בעבר כמה פעמים, ללכת לאימון אחרי העבודה במקום להחליף אותי כאשר שמרתי על ילדיו, אבל אחרי שביקשתי כמה פעמים המנהג הזה שלו הפסיק. 

ולא רק שהוא נהג להגיע בזמן, הוא גם היה מתקשר הרבה פעמים בדרך כדי לשאול איפה אנחנו, האם להחליף אותי בכדורגל או לחכות לנו בבית או אפילו לאסוף אותנו עם הרכב – אם אמרתי שבאנו לחוג ברגל. 

אז מה השתנה?

ואז הבנתי שהאיחורים האלה שהתחילו שוב לקרות לאחרונה, קורים רק בימי שני. בימי חמישי בתי עובדת, מקבלת מטופלים בקליניקה פרטית. בימי שני – רק עכשיו בתקופת ההכנה להסמכה – היא מקבלת הדרכה בימי שני. וההדרכה במזכרת בתיה. 

אני יודעת שבתקופה הזאת בתי לחוצה וסביר להניח שגם קצרה בבית וחסרת סבלנות, אני רואה את זה על הילדים ואני מבינה שזה משפיע גם על חתני. אני מבינה שהוא גם מתגייס בדרכים שונות להקל עליה בתקופה הזאת, לוקח את הילדים בסופי שבוע לפעילויות כדי לאפשר לה לשבת בבית ולעבוד על החומר. 

וייתכן שחתני עושה לעצמו את החשבון, שהיא אמורה לסיים את ההדרכה ולהגיע הביתה עד שבע בימי שני, ולכן הוא מחליט לעצמו שהוא פטור, ויכול ללכת לאימון – בלי לוודא מתי בפועל היא חוזרת.

ולפעמים היא באמת חוזרת עד שבע בימי שני.

אבל בדרך כלל יש פקקים מטורפים, ולפעמים ההדרכה גם מתארכת מעבר לצפוי….

ולכן בתי רמזה לי שיש בנושא מתח ביניהם. הוא כאילו לא עושה "לי" את זה, הוא עושה את זה "לה". 

הוא לא מתקשר ולא מתאם ולא שואל אם צריך……….הוא פשוט פוטר את עצמו מהאחריות.

 

וזה לא מקובל עלי – בטח לא כלפי בתי, שיש לה בסך הכל עוד כחודש וחצי לסיים את התקופה הלחוצה הזאת (בעזרת השם שתעבור את ההסכמה במכה ראשונה אמן) ואפשר לצפות ממנו שישנס מתניים ויתרום את חלקו למשימה – הרי הוא רוצה שהיא תוסמך והצלחתה חשובה לו, שלא לדבר על כך שהוא מסתמך על ההכנסות שהפרקטיקה הפרטית שלה מניבה ומצפה לגידולן ברגע שהיא תהיה פסיכולוגית קלינית מוסמכת……

אבל זה גם לא מקובל שהוא יתעלם לגמרי מאיך שזה משפיע עלי. 

 

הכעס הגדול וחסר הפרופורציה שלי שכך, הרבה בזכות העבודה שעשיתי עם עצמי. אבל אני עדיין מצפה ממנו שיתחשב, שיתקשר, שיתאם. 

בחמישי אספתי את הנכדים מוקדם מהרגיל, כי חכמוד לא הרגיש טוב – מאד כאבה לו הבטן. לא לקחתי אותם לכדורגל, והעברנו את אחר הצהריים בבית עם סיפורים וטלוויזיה. באיזשהו שלב נשמותק בכלל נרדם על הספה, ולמחרת התברר לי שהוא לא התעורר בכלל, ישן ברצף עד הבוקר. 

באותו יום חתני הגיע בזמן, כמו בכל יום חמישי לאחרונה, ואפילו הגיע עם עוד מתנות עבור החותנת (עוד ספלים שמאד אהבתי וגם אביזר חדר עבור הרובוט שלנו). לא הרגיש לי לנכון להעלות את הנושא, מה גם שילד אחד נרדם והשני היה חולה, ורציתי לאפשר לו לטפל בהם והלכתי הביתה. 

 

הם באו בששי בערב, וכולם כבר הרגישו מצוין. גם אחי וגיסתי הגיעו, עם אחייניתי הבכורה – הקטנה השתחרר מהצבא והיתה בטיול במדריד עם חברה. גם אז לא התאים להתחיל שיחה על הגבולות שלי ועל האיחורים שלו, אבל ביקשו הנכדים להישאר לישון אצלנו, והסכמנו כמובן, היינו מאד ברורים לגבי הבוקר. 

אנחנו הולכים לחדר כושר בבוקר, אמרנו, כך שאחרי ארוחת הבוקר של הקטנטנים אנחנו מחזירים אותם ישר הביתה, והולכים לקאנטרי. כך היה וכולם היו מרוצים.

 

בששי בערב הלהיט הגדול היתה כמובן כורסת העיסוי החדשה, וכל בני המשפחה ניסו אותה בתורם. היא באמת משהו מיוחד, והיו הרבה מאד צחוקים בכל פעם שה"מטופל" התורן חווה משהו חדש שיש לכורסא להציע. 

 

שאר סוף השבוע עבר ברוגע, עם סייסטה רצינית בשבת בצהריים – תמיד אחרי שהנכדים ישנים אצלנו ובדרך כלל עושים לנו "השכמה" בבוקר, אנחנו נהנים במיוחד משנת הצהריים של שבת. 

והיום שבוע חדש…..אימנתי, נפגשתי עם 'מחברת'…

עוד שבועיים בני וכלתי מגיעים……הספירה לאחור מתקדמת יפה 

 

וגם כאן

10 מחשבות על “עוד על הנושא

  1. הבהיר

    לפעמים עצם ההבנה של הסיבה להתנהגות של אדם אחר שמכעיסה אותנו – עצם ההבנה כבר מרגיעה אותנו ומחזירה לנו תחושה מסוימת של שליטה בחיינו. כנראה שכך קרה גם אצלך. כמובן שזה לא בא במקום ניהול שיחה עם חתנך, אבל זה בהחלט מקל. מצטרף לתקוות להסמכה מהירה לבתך, שתפתור את הבעייה (לפחות לעת עתה).

    אהבתי

    1. empiarti

      זה נכון מה שאתה אומר. אני, לפחות, מנסה תמיד לראות את הדברים מנקודת הראות של האחר, וגם להבין את המניע להתנהגות שלו. זה אומר שאם אני מבינה אז אני מקבלת את מה שהוא עושה, אבל כמו שאמרת, רמת הכעס שלי הרבה פעמים שוככת. לפעמים זה כמובן בדיוק ההיפך. מרגע שאני מבינה את המניע או את הסיבה להתנהגות שלי מישהו, לפעמים זה מכעיס עוד יותר, כי אז אני מבינה עד כמה הוא באמת לא בסדר. במקרה הזה אני מבינה שיש מתח בין בני הזוג לגבי כמות הויתורים שכל אחד מהם צריך לעשות בעולם הזה שמורכב ממשפחה וילדים, עבודה וקריירה וגם חיי חברה ופנאי. וכיון שאני יודעת שהם כן מנסים לתמוך זה בזה ובילדים וכן שותפים די מלאים למה שקורה במשפחה, אני נוטה להבין – גם אם לא לקבל – את נקודת הראות שלו. לא לקבל – כי ראבק מדובר בשלושה/ארבעה חודשים בלבד של מאמץ מוגבר לטובת משהו ששניכם תיהנו ממנו בעתיד. לא לקבל כי גם לפני מאמץ ההסמכה הזה, בתי נשאה ברוב העול של עבודה/בית/ילדים ולא מצאה לה זמן לעצמה – להתעמלות או מפגש עם חברות. לו הייתי אדם של ציפיות, הייתי מצפה ממנו שיתגבר ויתעלה על עצמו עוד קצת…..אבל אין לי הרבה ציפיות מאנשים

      אהבתי

  2. פועה

    את יודעת שמה שנחמד במיוחד בעבודה שאת עושה על עצמך, זה שזה מאפשר לכל מי שקורא ללמוד משהו ולהשליך חלק מהתובנות שלך על עצמו.
    מאד טיפולי 

    אהבתי

    1. empiarti

      ואני בסך הכל רציתי לתעד לעצמי ולעבד לעצמי את מה שעובר עלי…..וכל כך נעים לחשוב שמישהו לוקח את החוויות שלי, את ההתחבטויות שלי, ומצליח לראות בזכות זה דברים מהחיים שלו. זה מרחיב לי את הלב, פשוטו כמשמעו. תודה על זה, פועה יקרה 

      אהבתי

  3. כמו מניפה

    תובנה של ממש צמחה לך כאן. אבל, למרות שאני חוזרת על עצמי: אני לא בטוחה שזה עניינך. זה ביניהם. עניינך לשמור על הגבולות שלך, ואיך הם יפתרו את חלוקת העבודה ביניהם זה ביניהם.  

    אהבתי

    1. empiarti

      התובנה החדשה עזרה לי להבין מדוע זה יצר מתח בין שניהם. ברור שאני לא מתערבת בזה, וגם לא מדברת איתה על זה. כמו שכתבת: רק על הגבולות של עצמי אני דואגת לשמור. נראה מה יהיה היום………

      אהבתי

    1. empiarti

      כמו שאת מכירה אותי, קצת כמו בעלך אני אוהבת "חפירות" – התבוננות עצמית וגם החוצה, לנסות להבין דברים. אגב זה גם בעוכרי, כי לא כל דבר באמת אפשר להבין. 
      אבל הכעס שלי "ירד מדרגה" עם כל התובנות האלה. בתי עברה שלב חשוב: סיימה לכתוב את העבודות ואפילו כמעט סיימה לערוך אותן (צריך היה לצמצם ולהוריד את הטפל ולהשאיר את העיקר…) – וכשהיא תקבל מועד לבחינה (בעל פה) היא תגיש אותן. ממה שהיא אמרה, הכל יסתיים – כך או אחרת – עד ה-15 בינואר. בתקווה שהיא תעבור את ההסמכה "במכה ראשונה", אז זהו זה. אם חו"ח לא – אז בשנה הבאה הכל מההתחלה  טפו חמסה. יש להם בייבי סיטר שעוזרת להם המון, לא רק בתקופה הזאת. זה בנוסף אלי….והיא נערה, לא יודעת אם מתאימה לשעת המקלחת וארוחת הערב אבל אולי……….

      אהבתי

  4. טליק

    זה נחמד שאת מבינה את כל העולם ואשתו ומוכנה ללכת לקראת כל מי במשפחתך שזקוק לעזרה.
    אני חושב שהם חייבים לדעת שהם מקבלים ונותנים בחזרה אחרת עם כל הכבוד זה לא יעבוד אף פעם.

    אהבתי

    1. empiarti

      חשוב לי להבין את האחרים, אבל אני בהחלט לא חייבת גם לקבל את מה שהם עושים. 
      אני אוהבת לעזור אבל יש לי גבולות ברורים. וכאשר אני רואה שלא מתחשבים בגבולות שלי, אני דואגת להבהיר אותם שוב.
      היום למשל בתי אמרה שאני לא צריכה לבוא כי אין לה הדרכה, "אבל את יכולה לבוא אם בא לך" וידעתי שמאחורי האמירה הזאת מסתתר "אם תהיי עם הילדים אני אוכל לשבת בחדר וללמוד". וחשבתי על זה. באמת חשבתי על זה. אבל החלטתי שמגיע לי חופש. והודעתי לה שאני לא מגיעה היום. 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s